52. לטעמנו אין בכל האמור לעיל - תהיה האבחנה הרפואית התואמת את מצבה של העובדת אשר תהיה - כדי ללמד שהעובדת הייתה, בתקופה הרלוונטית, "אדם עם מוגבלות" שכן אין כל ראיה (לרבות מפיה) להגבלה מהותית או ניכרת על תפקודה בתחום חיים עיקרי בתקופה שקדמה ליום 24.6.15 (מועד סיום עבודתה). גם העובדת עצמה לא ניסתה לטעון להיותה מוגבלת באחד התחומים שצוינו בבג"צ מחמלי שהם "יכולת האדם לדאוג לענייניו, הליכה, ראייה, שמיעה, דיבור, נשימה, למידה, עבודה, עמידה, נשיאה, חשיבה, יכולת ריכוז, ואינטראקציה עם אחרים". רשימה זו אמנם אינה סגורה אך העובדת לא ניסתה להצביע באופן מנומק על תחום חיים אחר בו היה תפקודה מוגבל באופן מהותי (דוגמת איבר גוף או מערכת גופנית כלשהי שלא תפקדה באופן מלא, או תחום דוגמת ניידות/משפחה/קהילה/לימודים בהם לא יכולה הייתה לתפקד באופן מלא כרצונה), מלבד טענה כוללנית להגבלת התפקוד "בבית ומחוצה לו ובחיים החברתיים" (וזאת להבדיל מתפקודה במקום העבודה, שלא הייתה מחלוקת כי היה ללא כל מגבלה). אין לנו ספק כי העובדת אכן סבלה מכאבים שונים ומעייפות
--- סוף עמוד 38 ---
שפגעו באיכות חייה, אך בהעדר טענה שרמת הכאבים ותדירותם השליכו על יכולות התפקוד או שהפגיעה באיכות השינה פגעה באופן מהותי ביכולת כלשהי לרבות לימוד או ריכוז - אין כל אינדיקציה לפגיעה תפקודית שניתן לראותה כ"מהותית" (וזאת גם בפרשנות הרחבה שניתנה לכך על ידינו לעיל, כמגבלה שאינה חייבת להיות "משמעותית" אלא ניכרת להבדיל משולית).
גם אם העובדת אכן אובחנה כחולת פיברומיאלגיה בשנת 2010, וגם אם אין חולק כי פיברומיאלגיה עלולה לגרום להגבלה מהותית על התפקוד בתחומי חיים עיקריים, עצם שמה של המחלה אינו מלמד אוטומטית על פגיעה מהותית בתפקוד ויש דרגות שונות של חומרה לכל מחלה (ופרופ' בוסקילה אף אישר כי מחלתה של העובדת אינה קשה). מחוות דעתו של פרופ' בוסקילה עולה שהעובדת התגוררה לבדה בתקופה הרלוונטית ולא נזקקה לעזרה כלשהי מלבד גנן ועוזרת בית (שלא נטען שנדרשו להגיע מדי יום, או בתכיפות גבוהה יותר, כתוצאה מהמחלה, והעובדת כלל לא ניסתה לטעון כי נדרשה לשירותיהם רק בעקבות המחלה). אין במסמכים הרפואיים מזמן אמת תלונות מצד העובדת או פירוט בדבר קושי תפקודי כלשהו (לרבות הטענות שהועלו בפני פרופ' בוסקילה בדבר קושי בהליכה, התכופפות, בישול או נשיאת משאות כבדים), לא כל שכן קושי תפקודי מהותי (או ניכר), ולא צורפה כל ראיה (לרבות כאמור מפי העובדת עצמה) המלמדת על קשיי תפקוד החורגים מקשיים מינוריים במשק הבית או בחיים החברתיים (גם הטענה בדבר טיולים וחוגים נטענה באופן כוללני וללא פירוט, וגם אם נניח כי העובדת נאלצה להפסיק רישומה לחוג ספציפי - איננו סבורים כי יש בכך בלבד משום אינדיקציה לפגיעה מהותית בתפקודה).