38. לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו.
ומן הכלל אל הפרט
39. לאחר פירוט העקרונות הכלליים בסוגיה שלפנינו, מן הראוי לבחון את החלטותיו של בית המשפט המחוזי לגבי כל אחד מהמשיבים. נזכיר, בהקשר זה, כי את החלטתנו לפיה, התוצאה האופרטיבית של פסקי הדין בעניינם של המשיבים תעמוד על כנה, אך בכך אין כדי לייתר בחינה פרטנית של פסקי הדין, ולהעיר את ההערות המתבקשות, במקום שהדבר נדרש.
המשיב 1
40. בעניינו של המשיב 1, נשלחה הודעת הקנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המשיב, אך חזרה תוך ציון "לא נדרש". בנסיבות אלה, חלה חזקת המסירה והמשיב 1 מוחזק כמי שקיבל את ההודעה. טענתו העיקרית של המשיב 1 הייתה, כזכור, כי הרכב, אשר צולם כשהוא חוצה צומת באור אדום, מצוי בשימושה של רעייתו, ובתמיכה לכך צורף תצהיר של אשת המשיב 1, המאשר את הטענה כי רק היא משתמשת ברכב, תוך כפירה בביצוע העבירה עצמה. בדיון בבית המשפט המחוזי, טענה האישה כי היא לא נהגה ברכב, במקום ובשעה שבה בוצעה העבירה. חרף זאת קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כי "אני סבור כי כאשר מדובר במקרה בו אדם טוען שלא קיבל את דבר הדואר והוא מבקש להישפט, יש לאפשר לו את יומו בבית המשפט". בהתאם לכך, נקבע כי המשיב 1 יזומן לדיון "החל משלב הקראת כתב האישום".
41. לשיטתי, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד מהטעמים הבאים:
א. בהינתן העובדה כי הודעת הקנס נשלחה אל המשיב 1 בדואר רשום, לכתובת המדווחת במשרד הפנים, חלה לגביו "חזקת המסירה", ולפיכך היה על בית המשפט לקבוע כי לא הוצגה בפניו סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט, גם אם המשיב 1 מבקש לטעון לחפותו.
ב. בנסיבות שהתבררו בפני בית המשפט המחוזי, אין כל חשש לעיוות דין שנגרם למשיב 1. כפי שפורט לעיל, העלאת טענה לפיה דבר הדואר לא התקבל, וכי הנמען מבקש להישפט, אין בה כדי להעיד על קיומו של עיוות דין. דברים דומים יש לומר גם לגבי התצהיר שצורף לבקשה, שהינו כוללני וסתמי, ומכל מקום מסתבר כי המצהירה אינה מודה בביצוע העבירה, ואף אינה מאשרת כי היא עשתה שימוש ברכב, בזמן ובמקום הרלוונטיים.