ג. אין לקבל את גישתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש ליתן למשיב 1 את יומו בבית המשפט, שכן כבר ניתנה לו הזדמנות להודיע על רצונו להישפט, אך הוא לא עשה כן, ומבחינה רעיונית היה לו למשיב 1 יומו בבית המשפט, וככל שלא ניצל הזדמנות זו, אין לו אלא להלין על עצמו.
העולה מן המכלול הוא, כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור שהוגש על ידי המשיב 1.
המשיב 2
42. במקרה זה, נשלחה "הזמנה לדיון וכתב אישום" לכתובתו הרשומה של המשיב 2, ודבר הדואר חזר תוך ציון "לא נדרש". לטענת המשיב 2, הוא עבר להתגורר במקום אחר, אך לא שינה את כתובתו במשרד הפנים. לפיכך, ואין על כך כל מחלוקת, חלה בעניינו "חזקת המסירה" ובית המשפט המחוזי קבע, בצדק, כי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון שנקבע בעניינו. הטענה המרכזית שבפי המשיב 2 היא, כי במועד ביצוע העבירה (נהיגה במהירות העולה על המותר), היה הרכב ברשותה של חברת המשפחה, ומתצהיר שצורף לבקשת הביטול עולה כי היא מודה בביצוע העבירה ומוותרת על טענת התיישנות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בקובעו כי "כאשר אדם (אחר – א.ש.) מודה בביצוע עבירה, יש לבדוק את מהימנות ההודאה". לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לתעבורה יקיים דיון בנוכחות הצדדים, בכדי לבדוק את אמיתות תצהירו של המודה.
43. אף כאן, בית המשפט המחוזי לא דק פורתא בהלכה.
ראשית, אין לקבל גישה לפיה כל אימת שמאן דהוא אחר מודה בביצוע העבירה, שומא על הערכאה הדיונית לקיים דיון על מנת לבדוק אם מדובר בהודאת אמת או שמא בהודאה שנועדה למלט את המבקש מעונש. יש לבחון כל מקרה לגופו, וכפי שנקבע לא אחת, הצהרה סתמית וכוללנית לפיה אדם אחר ביצע את העבירה, אין בה די, ככלל, כדי לבסס טענה לקיומו של עיוות דין.
שנית, ובמקרה הקונקרטי בו עסקינן, הוגש תצהירה של חברת המשפחה, המקבלת אחריות על העבירה, כשנה לאחר מועד ביצועה. זאת, מבלי שהובהר בתצהיר כיצד יכולה המצהירה לקבוע כי דווקא במועד המדובר היה הרכב ברשותה. נראה, כי בלא הצגת אסמכתאות התומכות באותה הצהרה, ניתן לראות את התצהיר כתצהיר סתמי גרידא, שאינו מבסס, בהכרח, טענה של עיוות דין. עם זאת, אין לומר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה, במקרה הקונקרטי שלפנינו, לקיים דיון במעמד הצדדים, על מנת לבחון את אמיתות התצהיר, ובהמשך לקבל החלטה אם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר – אם לאו. אוסיף עוד, כי גם לוּ הוחלט לדחות את ערעורו של המשיב 2, לא הייתי רואה מקום להתערב בהחלטה זו.