22. באספקלריה של סעיף 7 לחוק ההתיישנות כפי שנתפרש בפסיקה דלעיל, הרי שאין לייחס לחברת החשמל ידיעה בפועל אודות התרמית, בוודאי שלא ברמה הניתנת להוכחה בבית המשפט. להבדיל מהרף של "חשד" או "קצה חוט" לצורך סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הרי שלא סגי בחשד מצד התובע כדי לעמוד ברף של ידיעה בפועל לצורך סעיף 7. לטענת המערערת, הידיעה בפועל ברף הנדרש התגבשה אצלה רק עם מתן הכרעת הדין בשנת 2008. בטענה זו יש ממש במיוחד לגבי פישר ואופיר וקבוצת אופיר, אך גם אם נסיג את קו הזינוק של מירוץ ההתיישנות אל מועד הגשת כתב האישום בשנת 2005, הרי שהתביעה שהוגשה בשנת 2009 לא התיישנה.
אין זה עניין של מה בכך להאשים עובד כה בכיר בשחיתות ובקבלת שוחד. חברת החשמל פעלה כבר בשנת 1998 והגישה תלונה במשטרה כנגד כהן, ובדיעבד, התברר כי המשטרה אף ביצעה האזנות סתר לכהן (מה שלא היה ידוע לחברת החשמל בזמן אמת) ולמרות זאת העלתה חרס. אם המשטרה לא הצליחה לאסוף ראיות כנגד כהן, קשה להלין על חברת החשמל שנותרה בשלב זה עם חשדות בלתי מבוססים. אין זה עניין של מה בכך להשעות ספק מרשימת הספקים המוסמכים. כאשר חברת החשמל אכן פעלה בדרך זו – לאחר שחשמל הצפון סיפקה לה מוצרים באיכות נמוכה מזו לה התחייבה במכרז המהדקים – חשמל הצפון נזעקה והגישה עתירה מינהלית. חברת החשמל הגישה תלונה במשטרה כנגד חשמל הצפון, עובר להשעייתה מרשימת הספקים המוסמכים, אך בהיעדר ידיעה על קשרי השוחד, התלונה נסבה על אספקת מוצר שאינו מתאים, תוך ביצוע עבירות זיוף ומרמה.
23. ההמחאה: כאמור, במהלך חקירתו הנגדית של כהן בבית המשפט, במסגרת העתירה המינהלית שהגישה חשמל הצפון כנגד חברת החשמל בגין השעייתה מרשימת הספקים, הוצגה בפניו ההמחאה על סך 330,000$. בית משפט קמא ראה בהמחאה זו "ראיית זהב", בבחינת ראיה מכוננת שהביאה לידיעתה של חברת החשמל על קשרי השוחד בין כהן לבין טוקאן.
ולא היא. אכן, ניתן לראות בהמחאה "קצה חוט" או בסיס לחשד, והא-ראיה שחברת החשמל הגישה תלונה נוספת למשטרה כנגד כהן, בעקבות הצגת ההמחאה. אך לא היה באותה המחאה כדי לגבש אצל חברת החשמל ידיעה בפועל על אודות קשרי השוחד מהטעמים שיפורטו להלן: ראשית, בזמן אמת, עודנו עומד על דוכן העדים, כהן הכחיש בתוקף כל קשר להמחאה. גם בהליך הפלילי, כהן וטוקאן (עד לחתימת הסכם עד המדינה) הכחישו כי מדובר בכספי שוחד וטענו כי מקורם באדם אחר. שנית, בדיעבד התברר מהכרעת הדין כי כהן פעל להסתרת כספים בכך שרוקן את חשבונו באמצעות בנו מה שהקשה על איתור הכספים. שלישית, השם של מושך ההמחאה היה מושחר כך שלא ניתן היה ללמוד מאותה המחאה על ידי מי נמשכה, מה מקור הכספים, עבור איזו מטרה ועוד. ואכן, כפי שעולה לכאורה מהכרעת הדין, התברר כי מקור הכספים לא היה טוקאן אלא פישר. ולבסוף, טוקאן וריטבלט היו הבעלים והמנהלים של חשמל הצפון. מבחינת ההיגיון והשכל הישר, קשה להלום כי טוקאן יפליל עצמו בריש גלי, בבית המשפט, במתן שוחד לכהן.