רק בדיעבד התברר כי בשל רגשות האיבה שרחש טוקאן לכהן, מסיבות שונות שאיני נדרש לפרטם (ככל הנראה חזרתו של כהן מהסכם לרכישת דירתו של טוקאן והשעיית חשמל הצפון מרשימת הספקים), נקט טוקאן במסגרת העתירה המינהלית בטקטיקה של "תמות נפשי עם פלישתים". אפשרות אחרת היא, שטוקאן הסתיר מעו"ד שילה, בא כוחה של חשמל הצפון, את פשר ההמחאה, וקיווה כי עצם הצגתה לכהן על דוכן העדים, תגרום לו לשנות עדותו. בהקשר זה אציין כי מפרוטוקול הדיון בעתירה המינהלית עולה כי עו"ד חורש, בא כוח חברת החשמל, נזעק עם הצגת ההמחאה וביקש להבין האם חשמל הצפון רומזת חלילה כי כהן נטל שוחד: "אם הטענה שחברי המרומז [כך במקור – י"ע] רומז עליה היא ששיחדו מנהל בחב' החשמל וזאת הטענה, אני מבקש לעשות פסק זמן, זו סיבה כשלעצמה של ספק זה עם בעלי המניות של הספק לפסול אותם מרשימת הספקים". ועל כך השיב עו"ד שילה: "לא דיברתי על שוחד. אנו מדברים על עיסקת מכר של דירה...". (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון בעתירה המינהלית). עו"ד שילה נתכוון לעסקה של מכר דירתו של טוקאן לכהן, עסקה שלא יצאה לבסוף אל הפועל, והעכירה את היחסים בין השניים.
לא למותר להזכיר בהקשר זה את רף ההוכחה הגבוה הנדרש בתביעה בגין תרמית, ואת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כלהלן:
טענה המצריכה פרטים
78. כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות.
באותה עת, לא היה ידוע מי משך את ההמחאה, באיזה הקשר ניתנה ההמחאה, מה מקור הכספים וכיוצא באלה פרטים שהיה על חברת החשמל לפרט בתביעה, אילו הייתה מוגשת באותה עת.
ובקיצור, לא ניתן היה להסיק מההמחאה כי מדובר בכספי שוחד, מי נותן השוחד וממילא לא ניתן היה לדעת תמורת מה ניתן השוחד. מכל מקום, חשדה של חברת החשמל התעורר, וכלשונה, ההמחאה הייתה אבן הדומינו הראשונה שנפלה. ההמחאה הביאה להגשת תלונה במשטרה הן כנגד כהן והן כנגד חברת הצפון בגין מרמה וזיוף במכרז (ודוק: לא על קשרי שוחד). התלונה הביאה בתורה לחקירה משטרתית סמויה, שהפכה לגלויה רק בשנת 2003.
הנה כי כן, המשטרה אספה ראיות משך כשנתיים וממצאי החקירה נודעו לחברת החשמל רק עם הגשת כתב האישום בשנת 2005, כשנתיים לאחר שהחקירה הפכה גלויה. לא ההמחאה היא שהביאה להרשעתו של כהן, אלא עדותו של טוקאן, שהפך לעד מדינה רק בשנת 2004, היא שסייעה למשטרה להתחקות אחר ההמחאה ולהביא לסופו של יום לגיבוש כתב האישום. כאמור, על פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, ההמחאה לא ניתנה על ידי טוקאן או ריטבלט או חשמל הצפון, כך שבכל מקרה לא היה מקום לראותה כראיה מכוננת שיצרה ידיעה בפועל אצל חברת החשמל כנגדם. ואכן, לא בכדי, הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, הוגשה על ידי פישר בלבד, ולא על ידי המשיבים האחרים.