ודוק: מקום בו ההכרעה בטענת סף של התיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, טוב יעשה בית המשפט אם ידון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית (ע"א 2919/07 הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82 , 110 (2010) (להלן: עניין גיא-ליפל)). אף רשאי בית המשפט לקיים מעין "משפט זוטא" קצר על מנת ללבן עובדה כזו או אחרת, על מנת להכריע בשאלת ההתיישנות. לא כך, כאשר ההכרעה בשאלת ההתיישנות כרוכה בבירור עובדתי מורכב, שאז ראוי להכריע בסוגיית ההתיישנות יחד עם ההכרעה בתובענה גופה (השוו רע"א 4329/14 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ברעד [פורסם בנבו] (27.1.2015)). לדידי, זה המקרה שלפנינו.
20. אקדים ואומר כי הצירוף של שני הכללים הבאים הביא אותי למסקנה כי דין הערעור להתקבל: האחד – הידיעה הנדרשת בסעיף 7 לחוק ההתיישנות היא ידיעה בפועל (סובייקטיבית). השני – סעיף 7 לחוק ההתיישנות דוחה את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר מסתפק גם בידיעה בכוח (אובייקטיבית). אפרט להלן את הדברים, אך תחילה, אעמיד נגד עיננו את הוראות הדין הרלוונטיות.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות בנוסחו בעת הגשת התביעה קבע כלהלן:
תרמית ואונאה
7. הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות:
התיישנות שלא מדעת
8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.
וסעיף 89 לפקודת הנזיקין:
תחילת התיישנות
89. לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.
21. בעניין גיא-ליפל עמדתי על כך שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס לעוולות שיש בהן רכיב של נזק. כאשר בעוולת הרשלנות עסקינן, הרי שסעיף 8 לחוק ההתיישנות מתייחס לרכיב ההתרשלות ולרכיב של קשר סיבתי. לעניין הקשר הסיבתי, די ב"קצה חוט", ב"חשד". אלא שענייננו מתמקד בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, עליו נאמר בפסיקה כלהלן: