השופט סאאב דבור
מבוא – פתיח
- ענין לנו באירוע טראגי, במהלכו מצא המנוח את מותו בנסיבות מסתוריות; הוא נמצא מוטל על הרצפה בשעת לילה מאוחרת, בפינת רחובות באמצע העיר עפולה, כאשר אופניים חשמליים היו מונחים בין רגליו.
- תחילה, דווח על האירוע כתאונת דרכים. אולם, במהרה התברר כי, ככל הנראה, ענין לנו באירוע של רצח. המשטרה החלה מיד בביצוע פעולות חקירה. היא סרקה את האזור, גבתה עדויות ותפסה מצלמות אבטחה של שכנים בסביבת המקום. פעולות החקירה לימדו על זהותו של המנוח ועל סיבת הימצאותו בזירת האירוע. יחד עם זאת, לא היה ברור מהו המניע לרצח.
- ממצאים שצצו לאחר מכן הביאו את המשטרה לחשוד בנאשם, שהוא קטין יליד *****1998, כמי שביצע את מעשה הרצח. מכאן, החל הליך של איסוף ראיות, כאשר בשלב הראשון החקירה הייתה סמויה, הכל בהתאם למתווה בו פסע צוות חקירה מיוחד אשר הוקם לצורך פענוח מקרה הרצח.
- החקירה הסמויה כללה תרגיל דיבוב אשר, כפי הנטען על ידי המדינה, במהלכו הודה הנאשם, כי מעשה הרצח בוצע על ידו עקב "טעות בזיהוי". דבריו אלו של הנאשם, הביאו למעצרו על ידי המשטרה.
- כבר ביום הראשון למעצרו, לאחר תחקור ראשוני במסגרתו הכחיש הנאשם את החשדות המיוחסים לו, תוך שהוא שומר על זכות השתיקה, הופגש הנאשם עם מדובבים אשר בפניהם הודה, כך על-פי טענת המאשימה, במעשה הרצח ואף הודה באירוע אחר שעניינו הצתת רכב; מעשה עבירה שאירע מספר חודשים לפני האירוע מושא הרצח, כפי הנטען. הודאה זו באה בחלוף 18 דקות מהרגע בו נכנס הנאשם לתא עם המדובבים.
- מלבד הודאה זו בפני המדובבים, שמר הנאשם על זכות השתיקה לאורך כל הודעותיו בפני אנשי המשטרה. חקירות ארוכות לא הביאו אותו לשתף פעולה עם גורמי החקירה ו/או למסור גרסה. גם לאחר שעומת (לקראת חקירותיו האחרונות) עם הודאתו בפני המדובבים, הוא שמר על זכות השתיקה. גרסתו המפורטת הראשונה של הנאשם (מלבד דבריו בפני המדובבים) נמסרה במהלך עדותו בפנינו. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען לפסילת הודאותיו בפני המדובבים בטענה, שאלה אינן קבילות.
- מהממצאים הקיימים בתיק, עולה, כי הגרעין ממנו צמח החשד בנוגע למעורבותו של הנאשם במעשה הרצח נוגע להתרחשויות כפי שנגלו לנגד עיניה הבוחנות של המשטרה בליל הרצח (ראו - לדוגמא התנהלות אמו של הנאשם בליל הרצח, עת יצאה בבהלה לחפש אחר בנה; כן, ראו – סרטון מושא ת/207, בו נצפה הנאשם רץ, ככל הנראה אחר דמות כלשהי בזירת הרצח, ועוד ממצאים שיפורטו בהמשך). ויודגש, כי עובדות כתב האישום, יונקות וניזונות בעיקר, מדברי הנאשם, כפי שבאו לידי ביטוי בפני המדובבים וכפי שיפורט בהמשך.
- ישאל השואל, האם הודאותיו אלה של הנאשם קבילות הן? ככל והתשובה לשאלה זו היא חיובית, יהא צורך לתת מענה על שאלה נוספת, והיא - האם בנמצא תוספת ראייתית שיש בה כדי לתמוך באותה הודאה? ככל ונגיע למסקנה שההודאות אינן קבילות וכי אין לבסס עליהן הרשעה, או אז, תעלה ותצוף השאלה - האם הוכח קיומן של ראיות נסיבתיות ו/או אחרות שדי בהן כדי להביא להרשעת הנאשם בדין?
- אלה הן השאלות העיקריות איתן נתמודד במסגרת הכרעת דין זו.
עובדות כתב האישום
- עניין לנו בכתב אישום אשר הוגש ביום 21.3.16, הכולל בתוכו שני אישומים. במסגרת האישום הראשון, יוחסה לנאשם עבירת הצתה, בהתאם לסעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזאת על רקע אירוע של הצתת רכב מיום 27.11.15. באישום השני, יוחסו לנאשם עבירות שעניינן: רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין וכן, עבירה של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. זאת בגין אירוע רצח המנוח אביתר קייטץ ז"ל, שאירע ביום 20.01.16 .
- בהתאם לעובדות האישום הראשון; עובר למועד הגשת כתב האישום, נתגלע סכסוך בין הנאשם לבין י' (להלן: "י'"), אשר לו היכרות מוקדמת עם הנאשם, וזאת על רקע חוב כספי של הנאשם לי'.
- במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, הוצת רכב בבעלות דודו של הנאשם. על רקע הסכסוך הנ"ל סבר הנאשם, כי י' הוא האחראי להצתת אותו הרכב. בתגובה לכך, בתאריך 27.11.15, בסמוך לשעה 23:30, הצית הנאשם רכב השייך לאביו של י' מסוג שברולט סילברדו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הורד הרכב מהכביש ונגרם נזק בשווי 180,000 ₪.
- אשר לאישום השני; בהתאם לעובדות אישום זה, בין הנאשם לבין אביתר קייטץ (להלן: "המנוח"), תושב עפולה, יליד 31.8.1960, אין הכרות קודמת.
- כשלושה חודשים עובר למועד הגשת כתב האישום, ניהל המנוח קשר זוגי עם ל.ע. (להלן: "ל'") המתגוררת ברח' *** בעפולה, בסמוך לבית בו מתגורר הנאשם (להלן: "הבית של ל'"). בתאריך 14.1.16, הודיעה ל' למנוח, כי היא לא מעוניינת להמשיך את הקשר עמו. המנוח התקשה להשלים עם הפרידה.
- בתאריך 20.1.16 בשעות הערב, שעה מדויקת אינה ידועה למאשימה, הגיע המנוח לבית חברו רותם עמר (להלן: "רותם"), וביקש ממנו להשאיל לו קטנוע כדי להסתובב בעפולה. בתגובה, השיב רותם למנוח, כי אין באפשרותו להיעתר לבקשה ובמקום זאת, הציע להשאיל לו את האופניים החשמליים השייכים לו, והמנוח הסכים. באותן נסיבות, ביקש המנוח לקבל קסדה בציינו, שאסור שיראו אותו. רותם הציע לתת למנוח צעיף לעטוף את פניו, וכך היה.
- בהמשך, ועובר לשעה 23:00, הגיע המנוח כשהוא רוכב על האופניים החשמליים ופניו רעולות, לרחוב *** בעפולה, בסמוך לבית של ל'. בתוך כך, המנוח רכב לאורך הרחובות הסמוכים לביתה של ל', ולביתו של הנאשם המתגורר בסמוך, הלוך ושוב מספר פעמים.
- אותה עת, יצא הנאשם מביתו ופגש בחברו ש. ב. (להלן: "ש'") והשניים ישבו יחדיו בקצה רחוב *** ועישנו סיגריה. לאחר מספר דקות, נפרדו השניים. או אז, הבחין הנאשם במנוח הרוכב על האופניים החשמליים וסבר, כי מדובר בי', עמו הוא מסוכסך, וכי בכוונתו של י' לפגוע בו.
- בתגובה לכך, הלך הנאשם לביתו, הצטייד בסכין מטבח, בכוונה לפגוע בי', ויצא חזרה מהבית לציר רחוב *** הסמוך.
- בסמוך לשעה 22:54 רץ הנאשם אחר המנוח, בסוברו, כי המדובר בי', ומשלא עלה בידו להשיגו חזר בהליכה לכיוון רחוב ***. בהמשך, בסמוך לשעה 23:20, בעוד המנוח רוכב ברחוב ***, הפתיע אותו הנאשם מאחור, כשהוא עדיין סבור, כי המדובר בי', ודקר אותו שתי דקירות בגב ודקירה בראש, בכוונה לגרום למותו.
- כתוצאה מכך, המנוח נפל ארצה, כשהאופניים בין רגליו. הנאשם הותיר אותו מדמם ונמלט חזרה לביתו שנמצא מספר מטרים מהמקום.
- עוברי אורח שעברו במקום הזעיקו את המשטרה. המנוח פונה באמבולנס לבית החולים "העמק" בעפולה ושם הוברר, כי הוא נדקר בגבו ובראשו ולאחר טיפול רפואי נקבע מותו.
- בינתיים, הנאשם החליף את בגדיו, כיבס אותם, רחץ את הסכין באמצעותה דקר את המנוח, השיבה למגירת המטבח ויצא מן הבית למשך כל הלילה.
המענה לכתב האישום
- הנאשם הגיש כפירה מפורטת (כפירה מיום 30.6.16) לפיה, הוא כפר בביצוע מעשה ההצתה. לעניין האירוע מושא הרצח, הודה, כי במהלך אותו ערב אכן ישב עם ש' וראה את המנוח רכוב על האופניים. יחד עם זאת, התכחש לכך, שהוא הצטייד בסכין או, כי סבר שמדובר בי'. עוד, כפר הנאשם בכך שדקר את המנוח וגרם למותו. ההגנה לא חלקה על העובדות שנוגעות לתיאור המצב בו נמצא המנוח לאחר שנדקר ו/או על סיבת מותו, כמפורט בכתב האישום; זאת על בסיס חומר החקירה בתיק ולא מתוך ידיעה אישית.
- נוסף על כך, בדיון מיום 12.9.16, העלה ב"כ הנאשם טענת זוטא, כאשר לדבריו, בהיסח הדעת, לא עמד עליה במסגרת הכפירה המפורטת כפי שזו הוגשה לתיק בית המשפט. וכך פירט: "במהלך החקירה של הנאשם, הוא הוכנס לתא עם מדובבים, אשר הפעילו עליו אמצעים פסולים וחילצו ממנו הודאה באמצעות אותם אמצעים. לטעמנו, ההודאה אף על פי שמדובר בהודאת שווא, גם על פי נתונים חיצוניים, ניתנה לאחר שנשללה מן הנאשם יכולת הבחירה החופשית. איננו כופרים בנסיבות המוות. כל העדים הטכניים לגבי סיבת המוות, אין לגביהם מחלוקת. בנוגע לעדים שפינו את המנוח, אנחנו נבקש לחוקרם" (פרוטוקול מיום 12.9.16, עמ' 8, שורות 13 -18).
יריעת המחלוקת
- הנה כי כן, עיקר המחלוקת בין הצדדים ניטשה אודות קבילות הודאות הנאשם בפני המדובבים. לשיטת הנאשם, ביום 28.2.16, הוצאה ממנו הודאת שווא, תוך שימוש באבות הפסול. לגישתו, המדובבים פעלו באופן פסול תוך נקיטת אמצעים אסורים ובכלל זה, שימוש באיומים ובאלימות, פגיעה בזכותו של הנאשם לאי הפללה עצמית, כמו גם, פגיעה במגוון זכויות הקמות לנאשם, כגון; זכות השתיקה והזכות להליך הוגן. מלבד זאת, הרשות החוקרת השתמשה בתחבולות פסיכולוגיות נפסדות ועוד. אמצעים אלה פגעו באוטונומיה של הנאשם וביכולת הבחירה שלו להימנע מהפללה עצמית ביחס למעשים שאין לו יד ורגל בהם.
לטענת ההגנה, פעילות המדובבים בתיק זה הובילה את הנאשם למסור מידע שאינו מתיישב עם ממצאי החקירה, במיוחד עם פרטים מוכמנים אותם היה אמור לדעת, ככל ובאמת הוא זה אשר ביצע את המעשה שיוחס לו.
- כפי טיעוני הסניגור המלומד, טענת הזוטא ראוי לה להתקבל וזאת מכוח המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לסעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 או לחילופין, מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
- מנגד, לשיטת המאשימה, הודאותיו של הנאשם הן קבילות ויש בהן די כדי להוכיח את עובדות כתב האישום. מקום בו הודאות אלו בקעו באופן חופשי ומרצון, שעה שהן מכילות פרטים מוכמנים רבים והן משתלבות עם יתר הראיות שמהוות "דבר מה נוסף" (ואף "סיוע"), מוצדק יהא לאמץ את גרסת המאשימה ולהרשיע את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
ראיות התביעה, שהוגשו לתיק בית המשפט כוללות את הודאותיו של הנאשם בפני המדובבים וכן, ראיות נסיבתיות רבות המתנקזות כולן אל מסקנה אחת לפיה - הנאשם ביצע את המעשים כמיוחס לו בכתב האישום.
- למותר לציין, כי הסניגור לא כפר בעצם התרחשות האירוע ואף לא בקשר הסיבתי הקיים בין קרות האירוע למות המנוח. בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, הוגשו לתיק בית המשפט כל הראיות להוכחת עצם התרחשות האירוע ומות המנוח. משכך, הוגשו מסמכים רפואיים ובכלל זה, דו"ח נתיחת גופה, שבכוחו ללמד על הקשר הסיבתי בין מעשה הדקירה למות המנוח.
בין היתר, הוגשו כראיה, תקליטורים המתעדים את שיחותיהם של המדובבים, הן אלו שהתרחשו מחוץ לתא המעצר והן אלו שבתוך תא המעצר, זאת בנוסף לתמלילי השיחות. מטעם המאשימה העידו המדובבים, חוקרי-משטרה ועדים נוספים, אשר באמצעותם ביקשה המאשימה לחזק ולתמוך את ראיותיה. מטעם הנאשם, העיד הנאשם עצמו ועד נוסף בשם, ישראל מדאר.