עוד, כעולה מ - ת/101 (עמ' 36 שורה 19), הנאשם התעקש לעשן סיגריה באותו רגע תוך שהפגין סירוב להמשיך בהליך החקירה עד שיתנו לו לעשן. בהמשך, עת נתנו לו לעשן הוא הוציא את העשן מפיו לכיוון החוקרים, בצורה של עיגולים. (עמ' 57, שורה 24).
- גם למשמע ההקלטות של חקירת הנאשם, ניתן להתרשם מיחסו המזלזל של הנאשם כלפי החוקרים אשר, אף הם, לא טמנו את ידם בצלחת. ראו בהקשר זה לדוגמה עדותו של החוקר ג'האד בפנינו מיום 26.2.17:
"כב' הש' שטרית: סליחה אני רוצה לשאול משהו, אדוני חוקר קטין, עדיין מערך הכוחות פה שאדוני הוא החוקר והוא החשוד, בלי כל קשר לכל חשוד קל וחומר לקטין, יש מידה מסוימת של תחושה שאדוני כאילו יורד לזירה בטרמינולוגיה, בהתייחסות, גם אם ההתנהגות שלו היא לא ראויה למה אדוני משתמש בביטויים כאלה, ג'יאהד?
העד, מר אבו סלאח: אני, האמת לא רואה באיזה חקירה ולא זוכר בדיוק באיזה חקירה זה היה, אבל אם זה היה באמת זה היה כנראה בתגובה למשהו שהוא עשה, אם אני אמרתי לו סוחר סמים כי הוא סוחר סמים, אם אמרתי לו עבריין כי הוא עבריין, לא אמרתי לו את זה ככה סתם כי בא לי להעליב אותו,
כב' הש' שטרית: ומה עם הביטויים האחרים?
העד, מר אבו סלאח: ואם אמרתי לו ילד קקה, אני לא זוכר את זה, אני לא נוהג להשתמש בביטויים כאלה, אם אני אמרתי יכול להיות שזה משהו בעקבות התנהגות מסוימת שלו, אבל אני.
כב' הש' הלמן-נויסבוים: עדיין מה שאומרת השופטת שטרית היא שאתה והוא לא באותם יחסי כוחות מעבר לזה שהוא נמצא תחת חקירה בחשד בעבירה מאד חמורה.
העד, מר אבו סלאח: אני יכול לציין שאני אישית לאורך כל החקירה במיוחד ביחס שלי עם (הנאשם) התנהגתי אליו כל כך יפה, אפילו אני זוכר שבדיונים למעצר שלו הפרקליט (לא ברור) שנהג בדיונים שולח לי הודעות באס אם אס כותב לי השופט מתייחס ליחס שלך ל(נאשם) כיחס אבהי, עד כדי כך, אני מאמין שזה מופיע בפרוטוקולים, אני אישית ביחס שלי לאורך כל החקירות התנהגתי אליו, גם בנסיעה, גם באוכל, הכל, "
(ראו - עמ' 62, שורה 15 עד עמ' 63 שורה 7).
ניכר, כי לאורך הליך החקירה, על מגוון חוליותיו, לא נקטו החוקרים באיומים מפורשים כלפי הנאשם. יחד עם זאת, ענין לנו בחקירות ארוכות ומתישות, כאשר במהלכן ניסו החוקרים, מספר פעמים, לשבור את השתיקה של הנאשם, זאת על ידי שאלות חוזרות ונשנות ואף בציינם, כי אמנם זו זכותו לשמור על שתיקה, אולם, עדיף לו למסור גרסה שכן במידה ולא ימסור גרסה מפורטת, הרי, כי אז, גרסתו המאוחרת תיחשב לגרסה כבושה שלא תוכל לסייע בידו. מלבד זאת, לא אחת, פנו החוקרים לנאשם וכינו אותו בכינויים מעליבים כגון; "עבריין ו"מתנהג כמו עבריין", "ילד קאקה" ועוד כינויים אחרים, כפי שעמדתי עליהם לעיל. כאן המקום לציין, כי פועלם של החוקרים בהקשר זה, משול הוא להליכה על גבול דק בין התחום האסור לזה המותר. ויודגש, כי החוקרים ניסו בכל מאודם להביא את הנאשם לדבר ולמסור גרסה. אולם, לשווא. הנאשם נותר דבק בעמדתו לאורך כל החקירות (מלבד הליך הדיבוב שזכה להתייחסות מפורטת לעיל), שמר הוא על קור רוח ודבק בזכות השתיקה אף תוך הפגנת יחס מזלזל כלפי החוקרים.