17. באשר למבחן השלישי, לעניין נאותות הפורום, היטיב, בכל הכבוד, לבאר כבוד השופט הנדל:
"נדמה שההבדל בין המבחן הראשון לשלישי הוא שבעוד הראשון בוחן נתונים אובייקטיבים ביחס שבין האירוע שבמחלוקת לבין הפורום השיפוטי הדרוש, המבחן השלישי הינו אמירה נורמטיבית בדבר הצורך לדון בעניין מסויים בגבולותיה של המדינה" (עניין Incomacs Ltd., בפסקה החמישית להחלטה).
ביישום המבחן השלישי הוסיף כבוד השופט הנדל כי "קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה מועטה לישראל עלול לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים שזיקתם לפורום הישראלי רבה יותר" (שם).
17. היות שאנו נמצאים ערב כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הן תקנות סדר הדין החדשות, מצאתי מקום להתייחס להסדר הקבוע שם. תקנה 166(9) מציינת את העילה לבקשה להיתר ההמצאה מחוץ לתחום, בזו הלשון:
166. המצאה מחוץ לתחום המדינה
בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה ובכפוף לתקנות 167 ו-168:
(...)
(9) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או נכון בתביעה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר.
בהשלמה, קובעת תקנה 167(ב) כי בית-המשפט רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה. מסתמן, אפוא, כי אותם המבחנים המפורטים לעיל והקבועים בדין כיום יחולו גם לאחר שיכנסו לתוקפן התקנות החדשות.
18. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים ועיינתי באמור בכתב התביעה, מצאתי שאין טעם מיוחד המצדיק את בירורה של התובענה בגבולותיה של מדינת ישראל. זאת, בין היתר, מכיוון שמירב הזיקות אינן לישראל. לא הונח לפניי בית המשפט דבר שיהיה בו לסתור מסקנה זו.
זאת ועוד: העוולה הנטענת היא לפי חוק איסור לשון הרע. אין הדבר בידיעה השיפוטית כלום קיים חוק מקביל במדינה, המקיימת את מירב הזיקות לנתבעים 5-3, אם לאו.
הנה כי כן, התובעים צלחו אמנם את מרבית המבחנים שבדין, אולם הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון ולבחון את טענותיהם. בהחלטתי זו, איני מתעלם, כמצוותה של ההלכה לעשות כן, בפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר הפורום הלא נאות בהינתן ההתפתחויות הטכנולוגיות, המאפשרות לקיים קשרים בין גורמים גם בלי להיזקק לטלטולם של עדים בין מדינות (רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 123 (2001)). אלא שגם לאחר ששקלתי את אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לכפות על הנתבעים 5-3 להתדיין בישראל.