זכאות התובע לסעדים עקב פירוק פורמלי של השותפות ע"י בית המשפט במסגרת פסק הדין החלוט
כאן המצב שונה ביחס לפרקים הקודמים, בית המשפט בהליך הקודם קבע את שקבע והדברים פורטו על ידי לעיל, אין שם שום קביעה בדבר תרמית או מצג שווא, הקביעות כנגד הנתבעת הן כאמור שנהגה בחוסר תום לב, שפעולתה לסיום השותפות לא הייתה מוצדקת ושלא עמדה בהבטחתה לדאוג לסיום מסודר ומוסכם של השותפות, הא ותו לאו.
אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה נתפס בית המשפט בהליך הקודם לטעות בעניין סיום השותפות תוך ייחוס חבות או אחריות לכך מצד הנתבעת וכי די היה בהודעה בדבר סיום השותפות שצוטטה שם בעמ' 7 לפסק הדין וזאת משני טעמים, האחד כי איש לא ערער על פסק הדין ולכן אותן קביעות שרלבנטיות יוצרות השתק ומניעות משפטית ואין לאפשר למי מהצדדים להשתמש בחלקים הנוחים לו מפסק הדין ו"לבטל" את אלו שפחות נוחים לו.
הטעם השני נוגע למידת השפעת הקביעה על הסעד שייפסק, אין משנה אם מדובר "בפירוק שותפות" או שמדובר ב"הפרת הסכם", השותפות שנוצרה אמורפית בדיוק כמו ההסכם שלא הוכח, אין כאן עניין של פסיקת שכר, אין ראיה על הסכמה לתשלום שכר ואין הסדר ברור ביחס להתחשבנות בנוגע להשקעות או לנכסים שכל אחד מהשותפים הביא לשותפות.
היות ואין ראיה לא על סכום "ההון" שהביא כל שותף לשותפות ואין ראיה על כוונה מפורשת ומפורטת לתת לעניין "ההון" שהביא כל אחד לשותפות משקל, מתפוגגות להן הוראות הרלבנטיות שבסעיף 34 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975 ולמעשה הסיטואציה שנוצרה היא שותפות של שווה בין שווים (בין השותפים) כשעליה חלים דינים כללים בלבד של דיני השותפות ודיני החוזים ובשפה פשוטה בהרבה, מה שבאמת חלים הם כללי תום הלב (על אופיים היחסי כשהדברים נוגעים לסעד הנפסק) והשבה או פיצוי במקרה של הפרתם.
הווה אומר שהתובע זכאי להחזר משאבים שהשקיע מתוך כוונה לקצור פירות עתידיים (לא שכר!), ויש לתת ביטוי גם לנזק בלתי ממוני שיכול לנבוע מהסתמכות, רצון והשקעה של צד אחד של השותפות מול התנהגות שלא בתום לב מצד אחר לשותפות.
לפני שאדון בראיות ובעובדות שהוכחו ע"י התובע ראיתי לנכון להתייחס לחוות הדעת שהוגשה מטעמו וכן לחקירת המומחה מר דן תמיר בבית המשפט.
כפי שקורה לעיתים קרובות מדי, מוגשות חוות דעת רציניות מהפן המקצועי כשנקודת התורפה שלהן היא התבססות על מערכת נתונים שבסופו של יום לא הוכחה בבית משפט. חוות דעת מומחים או חקירות מומחים בבית המשפט שמסתמכות על "לדבריו של.." (קרי בעל הדין) הופכות בין רגע לחוות דעת "על תנאי" זאת ללא קשר לנכונות הניתוח המקצועי. כשמומחה נאלץ להשלים מידע ממקור שאיננו אובייקטיבי הכל תלוי בהוכחת המידע, הוכחה שאמורה להתבצע מחוץ לדיון בחוות הדעת שהרי המידע איננו בידיעה אישית של המומחה ואיננו מצוי בראיות אובייקטיביות או שאינן שנויות במחלוקת שעמדו בפניו.
בעיה דומה מתעוררת כאשר לפני המומחה לא עומד מלוא החומר, אין לו אפשרות להשיגו ואז כל מסקנותיו, חישוביו והנחותיו נעשות במקרה הטוב, שלא על בסיס כל החומר ואינן לוקחות בחשבון נתונים חסרים אך נדרשים. במקרה הפחות טוב, מבוצעות השלמות תיאורטיות של נתונים ועובדות שלעולם לא יוכחו ושבפועל מסכלות כל תוצאה שנקבעת בחוות הדעת.
במקרה כאן, המומחה לא קיבל את כל החומר הנדרש, לא קיבל את הבסיס שהוא יתרות פתיחה וסגירה, הערפל על מערכת ההתחשבנות וחשוב יותר על המשאבים וההוצאות שהוציאו הצדדים כבד וסמיך ולו משום שהשותפים נשאו כל אחד בהוצאותיו ולפחות במרבית תקופת השותפות והנתונים אינם זמינים וברורים.
המצב בעייתי עוד יותר נוכח נקודת המוצא לחוות הדעת לפיה הנתבעת לקחה על עצמה את כל עלויות התשתית, עובדה זו לא הוכחה דיה, לא כאן ולא בהליך הקודם.
יש להבהיר כי הפיצוי שנפסק למתכנתים בהליך הקודם איננו שכר עבודה והוצאות שהתגבשו בעת הגשת תביעתם לחוב בו אמורה הייתה לשאת הנתבעת בכל מקרה (כלומר גם אם השותפות לא הייתה מסתיימת), מדובר בפיצוי בגין מניעת הכנסות שהיה אמורות לכסות ולשלם להם את השקעתם בשותפות ואת שציפו להרוויח ממנה. זהו ראש הנזק או הסעד שיכול גם התובע כאן לזכות בו (לצד נזק לא ממוני שלא זכה להתייחסות בפסק הדין שם, אולי פשוט משום שלא נתבע).
יש לקבל את טענות הנתבעת לפיהן חוות דעת המומחה עוסקת אומנם בפוטנציאל רווח של אתרי אינטרנט ברם למומחה (לו ניסיון רב בתחומים אחרים) אין ניסיון בתחום הספציפי של אתרי אינטרנט, סיכויי הצלחתם וכיו"ב וכי לצורך חוות דעתו לא ערך בירורים לגבי מיזמים דומים אחרים, עניין זה עלה מחקירתו.
כאמור, מעבר לחוסר במסמכים וחומר אחר שלא עמדו לפני המומחה לצורך הכנת חוות דעתו, הוא ביסס את חוות דעתו על מידע שמסר לו התובע ושהתקבל ע"י המומחה כפי שהוא כעובדה מוכחת, ללא שום בדיקה וללא היסוס.
יש לומר, קשה לקחת מצד אחד את הערכת וקביעת בית המשפט בהליך הקודם לפיה יש מקום לשלם לכל אחד מהמתכנתים כפיצוי סך של 165,000 ₪ שכולל פיצוי בגין השקעות ופיצוי בגין עבודתם (פיצוי ולא שכר), קביעה שעקרונותיה משמשים בסיס לחוות הדעת ומצד שני לראות שחוות הדעת איננה ממשיכה בקו הפסיקה וההתרשמות של בית המשפט בהליך הקודם והסכום שמגיע לתובע כאן צומח ומטפס לכ-729,000 ₪. דרך האומדנה והבסיס לביצועה בהליך הקודם שונים מדרך החישוב כפי שבאה לידי ביטוי בסופו של יום בחוות הדעת. ה"שעטנז" הזה איננו מוסיף לבהירות חוות הדעת והבסיס עליו היא נסמכת.
זה המקום לומר כי תביעתם של המתכנתים כפי שהיה צריך להגישה לגרסתם הגיעה לסך של 1,600,500 ₪, הסכום הופחת ל-500,000 ₪ והם ויתרו לכאורה על סך 1,100,000 ₪ "מטעמי אגרה", בסופו של יום פסק שם בית המשפט סכום של כעשירית מהנזק הראשוני שהוערך על ידם שם, גם זאת, בעיקר על דרך האומדנה ותוך התבססות דווקא על חוות דעת הנתבעות שם (שהנתבעת כאן היא אחת מהן), דומני שהדבר מדבר בעד עצמו ומעיד על הקושי בהערכת הסכומים המגיעים למי מהצדדים בכלל ולתובע בפרט, אמרה זו מרמזת על ההמשך ומבססת את הצורך בקביעת פיצוי גלובלי על דרך האומדנה.
כאשר מסתבר כי חוות דעת לוקה בחסר, נתוניה חלקיים או חסרים, הכנתה לא בחנה מקרים דומים, בסיסה בראיות שלא הוכחו ובתובע שכאמור הסתפק בעדות יחידה של בעל דין אשר לא ממש זכר כל פרט ופרט (בלשון המעטה) ואשר נמנע מלהביא עדים חיוניים שניתן היה לזמנם כדי שיחזקו אם לא את גרסתו, לפחות חלק מעיקרי ובסיסי חוות הדעת וכאשר בית המשפט איננו יכול לעיין בחוות הדעת, בחקירת המומחה ובטיעוני הצדדים ולומר כי השתכנע שיש לקבלה, הופכת חוות הדעת לחסרת משקל וכך קרה בתיק כאן.
יש לומר כי התובע העלה טענה בסיכומיו לפיה היו חסרים דוחות כספיים אלא שהוא עצמו בהודעתו לפרוטוקול ויתר על הדרישה להעברת חלק מהם (ראה פרוטוקול מיום 24.5.16).
קשה לתת משקל לטענות התובע לגבי דוחות "מפוברקים" שלא הוגשו או גולו, התובע הפנה לדו"ח הוצאות שלכאורה שונה מדו"ח שהוצג בהליך הקודם ברם בסופו יום אינני יכול לבנות מטענות אלו תוצאה לה ביטוי כספי, מה ההוצאות שהוצאו בזמנו? כאן השיהוי פועל כנגד התובע שכן מי תובע אחרי 7 שנים ומצפה שאחרים יזכרו בעת ניהול ההליך למה בדיוק חשבונית כזו או אחרת מלפני שנים רבות הוכנסה בתאריך כזה או אחר? אין בעצם אי הבאת רואה החשבון המטפל בחשבונות של החברה לעדות כדי ללמד היום על פברוק חשבוניות או דוחות כספיים וממילא הנטל בהוכחת הנתונים הכספיים רובץ על התובע.
כאמור, התובע נמנע מלהביא עדים חיוניים להוכחת גרסתו וטענותיו (מעבר לשני המתכנתים אמורים היו להיות עוד לפחות שני עדים שמולם התנהל התובע בעניין השותפות, האחד מר לירן שפירא, השני שמו אלכס). התובע לא הביא אף עד שיתמוך בגרסתו, לא לגבי היקף העבודה שביצע, לא ביחס לחלוקת העבודה בינו לבין אחרים, לא לצורך אומדן עלויות והוצאות של המיזם ולא לגבי מידת שעות העבודה שהושקעו בפועל. לא הובאה לעדות אשתו של התובע על מנת שתתמוך בגרסתו בשים לב לכך שפעולות עסקיות נרשמו על שמה (או על שם מר לירן שפירא שהוזכר לעיל).
התובע הפנה לתצהירו בהליך הקודם אשר כולל נספחים של מאמרים ותכנים שהוא העלה בעצמו, אולם אין באלו כדי לתת אינדיקציה לכמות שעות העבודה שהושקעה רק בשותפות וכיצד כל אלה עומדים ביחס לחלוקת העבודה בין כל השותפים.
התובע טוען שעבד "לילות כימים", ייתכן שכך ברם התובע עצמו העיד שבנוסף לשותפות, עבד כשכיר במשרה מלאה ושימש כמנהל של שניים או שלושה אתרים אחרים, אין בנמצא שום מידע, גם לא אפשרות לקבוע כמה שעות הושקעו בכל אחת מהעבודות ומה חלקו של ניהול אתר השותפות במארג השעות שעבד התובע.
התובע לא הביא ראיות על רווחיות האתרים האחרים שטען שניהל ואף לא הביא ראיות שיעידו על משך זמן הכנת התכנים המקצועיים שלטענתו העלה לאתר ולא הוכיח איך התכנים שסיפק בעצמו שצורפו לטענתו תרמו וכמה תרמו לשיווק ורווחיות של האתר. לתובע אין גם על פי גרסתו הכשרה פורמלית בתכנות מחשבים או בשפת מחשב או בגרפיקה ממוחשבת ולכן יש בסיס של ממש בקביעה כי חלק מהעבודה בוצע ע"י אנשי מקצוע מתמחים שמן הסתם, שכרם שולם זה מכבר.
גם הניסיון להציג את אתר השותפות כתרנגולת המטילה ביצי זהב ואת הוודאות שכך יקרה בעתיד קשה לקבל, בית המשפט בהליך הקודם אמר גם הוא את דברו בעניין זה ונראה כי ממרחק הזמן, הסתבר כי גם התובע חווה ירידות ברווחים או הפסדים בלא מעט אתרים אחרים שעליהם וויתר שהרי אם היו ממשיכים אתרים אלו להפיק רווחים נאים, היה מחזיק בהם עד עצם היום הזה (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 2-6), למעשה וחרף תצהירו המקיף של התובע וחוות דעת המומחה שהגיש, לא צלח הוא להביא ולו דוגמה אחת למיזם דומה ובכלל בו היה מעורב ושהיה רווחי לאורך שנים.
כאמור, עולם האינטרנט עבר שינויים רבים במהלך השנים, מה שבחרה לעשות הנתבעת בשנים 2007-2008 כנראה נעשה גם ע"י התובע במהלך השנים וביחס לאתרים אחרים בהם היה מעורב.