הכרעת דין
לפניי כתב אישום שהוגש נגד חב' שימורי אמיגה (א.ש. 1996) בע"מ (להלן – "הנאשמת") ומר שאול אמיגה שהינו בעלים ומנהל בנאשמת (להלן – "הנאשם").
אקדים ואציין בראשית דבריי, בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כי מצאתי לזכות את הנאשמת מעבירה של אי עריכת ביטוח לעובד הזר ISMAIL NASER ביחס לתאריכים 1.8.2016-10.10.2016, 26.10.2016-31.12.2016, 1.1.2017-28.2.2017, 5.3.2017-30.4.2017, 2.7.2017-31.8.2017, 13.9.2017-13.11.2017.
כמו כן מצאתי לזכות את הנאשמת מביצוע עבירה של אי עריכת ביטוח רפואי לעובד הזר HAGOS AWAT ביחס לתקופה שמיום 2.7.2015-31.8.2015, 7.12.2015-7.2.2016, 9.2.2016-4.6.2016, 14.6.2016-8.8.2016, 10.8.2016-10.10.2016, 26.10.2016-28.2.2017, 5.3.2017-30.4.2017, 4.5.2017-31.8.2017, 13.9.2017-31.12.2017.
פרטי כתב האישום
1. על פי כתב האישום, נכון ליום 26.9.2017 החזיקה הנאשמת במחסן בבאר יעקב (להלן – "הנכס"). במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה נמצאו בנכס שלושה עובדים זרים שביצעו עבודות סידור סחורה, ואילו הם: א. ANDETSEN FISAHI TESFALOUL (להלן – "פישאי"); ב. ISMAIL NASER (להלן – "נאסר"); ג. ו-HAGOS AWAT (להלן – "האגוס"), שלושתם בעלי אזרחות אריתראית.
2. בהתאם לאישום הראשון העסיקה הנאשמת ללא התר כדין את פישאי בין התאריכים 25.9.2017 ל-26.9.2017 אף שהחזיק ברישיון זמני לישיבת ביקור 2(א)(5) שתוקפה פג ביום 7.7.2016; ואילו נאסר הועסק על ידי הנאשמת ללא היתר כדין מיום 28.9.2016 ועד ליום 26.9.2017 והחזיק ברישיון זמני לישיבת ביקור 2(א)(5) שתוקפה פג ביום 28.9.2016.
3. האישום השני מייחס לנאשמת העסקת שלושת העובדים מבלי להסדיר עבורם ביטוח רפואי. על פי עובדות כתב האישום, העסיקה הנאשמת את פישאי ללא ביטוח רפואי בכל תקופת עבודתו; את נאסר העסיקה ללא ביטוח רפואי מיום 1.5.2016 עד יום 12.9.2017; ואת האגוס העסיקה ללא ביטוח רפואי מיום 1.4.2015 עד יום 12.9.2017.
4. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה הנאשם בעל מניות ומנהל בנאשמת.
5. לאור המתואר לעיל יוחסה לנאשמת עבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "החוק") והעסקה ללא ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק.
6. לנאשם יוחסה עבירה של אחריות מנהל לעבירות שבוצעו על ידי הנאשמת בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק.
7. הנאשמים כפרו כפירה כללית בעבירות שיוחסו להם (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 10-9).
האישום הראשון – העסקה ללא התר
התשתית הנורמטיבית
8. סעיף 2(א) לחוק קובע, כי העסקת עובד זר "שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" הינה עבירה פלילית.
9. סעיף 5 לחוק, נוגע לאחריותו של נושא משרה בתאגיד לביצוע עבירות על הוראות החוק וזו לשונו:
"(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו – כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה"
10. בסעיף 12ב2(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 קיימת הוראה הדומה בעיקרה להוראת סעיף 2(א)(1) לחוק שהובאה לעיל ובמסגרתה נקבע כי "מעביד המעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו". אולם לא נמצא בחוק הכניסה לישראל מענה לשאלה מיהו אותו תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל.
11. תקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974 (להלן – "תקנות 1974") מסדירות את הדרכים להגשת בקשה למתן היתר העסקה לנתין זר השוהה בישראל. סעיף 13(ב) לתקנות 1974 קובע כי "לא יעסיק מעביד בישראל אדם אשר ברשותו רשיון לישיבה מהסוגים הנזכרים בתקנת משנה (א) אלא אם הותר לבעל הרשיון לעבוד בישראל". משמע, על עובד זר המבקש לעבוד בישראל להחזיק בהתר שהיה שאינו אוסר על העובד לעבוד בישראל.
12. זאת ועוד. בשנת 2013 תוקנו תקנות הכניסה לישראל (פטור מהיתר למתן אשרה ורשיון ישיבה לסוגי עובדים זרים), תשע"ג-2013 (להלן – "תקנות 2013") במסגרתן נקבע:
"מתן אשרה ורשיון ישיבה לעובד זר אינו טעון היתר לפי סעיף 1יג' לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991..., אם הוא אחד מאלה:
(1) בן זוג, ילד או בן משפחה נתמך של איש סגל דיפלומטי או קונסלרי של מדינת חוץ...
(2) נציג חברת תיירות זרה...המלווה קבוצות תיירים מחוץ לארץ לאזור אילת...
(3) בעל אשרה ורשיון ישיבה מהסוגים המנויים בתקנה 5א(ה) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974..."
13. עובדים זרים, המוגדרים בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 כמסתננים, כלומר: "מי שאינו תושב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל;" אינם באים בכלל העובדים הזרים אשר ניתן פטור מקבלת התר לשהייתם בישראל.
14. מקריאת התקנות ודברי החקיקה השונים עולה, איפוא, כי נאסר על מעסיק להעסיק עובד זר ללא התר שהיה ועבודה בישראל. בכך נוצרת הרמוניה בין הוראותיו של חוק הכניסה לישראל ותקנותיו לסעיף 2(א)(1) לחוק.
15. יסודות העבירות בהן מואשמים הנאשמים הן:
היות הנאשמת מעסיקה
כי המועסקים על ידי הנאשמת הינם עובדים זרים
וכי העובדים הזרים לא היו רשאים לעבוד בישראל.
16. בע"פ (ארצי) 32845-07-15 מדינת ישראל נ' קארין פילוסוף זרניצקי (2018) נקבעו דברים אלה היפים לעניננו:
"בהתאם לפסיקה, "על מנת להרשיע בעבירה על פי סעיף 2(א) לחוק, על המדינה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא אדם שהעסקתו טעונה היתר, כי היתר שכזה לא היה, וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו" (ע"פ (ארצי) 4602-07-14 מדינת ישראל - א.י.ל סלע 1991 בע"מ [פורסם בנבו] (19.4.16); להלן: עניין א.י.ל סלע; ע"פ (ארצי) 18805-06-13 א. סביח למסחר כללי בע"מ - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.8.16)). עוד נדרש להוכיח, מבחינת היסוד הנפשי, קיומה של מודעות (ע"פ (ארצי) 34795-06-16 מדינת ישראל - ליאור פלטיאל גלפנד [פורסם בנבו] (7.2.17); להלן: עניין גלפנד))".
דיון והכרעה
האישום הראשון
17. בחקירתו של הנאשם במועד הביקורת, אישר כי הנאשמת מעסיקה כשלושה או ארבעה עובדים זרים בנכס והודה כי "יש לי עובד שנתפס בעת הביקורת ותפקידו עובד ניקיון ולא ידעתי ולא הסתכלתי כל חודשיים על הויזה שלו וכנראה שהיתה לו ויזה מזויפת והוא הטעה אותי. היה עוד עובד שעבד יום אחד ואמרו לו ללכת הביתה והוא נשאר" (ר' מא/1 סעיף 1).
18. הנאשם התייחס בחקירתו במועד הביקורת לנאסר, ביחס אליו טען שהועסק בעבודות נקיון והודה כי לא בדק אם יש לו אשרה בתוקף (ר' גם פרוטוקול עמ' 4 שורות 27-19) ואל פישאי אשר על פי הודאת הנאשם הועסק על ידו יום אחד ואילו ביום השני, הוא יום הביקורת, נתפס בנכס אף שנאמר לו ללכת הביתה.
19. בחקירתו בפני הציג הנאשם גרסה שונה ביחס להעסקתו של פישאי אצל הנאשמת וטען, כי פישאי כלל לא עבד אצלו, גרסה העומדת בסתירה להודאתו של הנאשם בחקירתו בפני חוקרי רשות ההגירה והאוכלוסין (מא/1):
"ש: כמה זמן הוא היה אצלך?
ת: לא עבד בכלל.
ש: לא עבד בכלל.
ת: הנה, יבוא העד ויגיד אמר לו לך הביתה בכלל. הוא חקר אותו גם, אני מתפלא, הוא גם, האיש הזה שחקר אותו, הוא בטח הוציא ממנו מילה. מה הוא, מה הוא אומר בדוח?"
(ר' פרוטוקול עמ' 45 שורות 11-6)
20. יתרה מכך. בעת חקירתו באזהרה במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה הודה הנאשם כי הנאשמת העסיקה את פישאי משך יומיים ואת נאסר לתקופה בת כשנתיים. וכך בלשונו של הנאשם:
"ש. האם אתה מזהה את 3 העובדים (1, 2 ו-3 לפי רשימת עובדים)?
ת. כן אני מזהה אותם, עובד מס' 1 עובד יומיים פה, וגם היום לא רציתי לקבל אותו.
ש. במה עוסקים 3 העובדים...?
ת. עובדים בניקיון, סדר במחסן.
ש. האם אתה מעסיק אותם באופן ישיר?
ת. כן.
ש. האם תוכל לפרט לי את זמן העסקת העובדים?
ת. עובד מס' 1 עובד יומיים. עובד מס' 2 עובד אצלי הרבה זמן, כשנתיים. עובד מס' 3 עובד אצלי 5 שנים בערך".
(ר' מא/8 שורות 13-5)
21. עדותו של עד ההגנה, מר גלעד נחום ששימש כמנהל הפצת הלילה אצל הנאשמת מחזקת את גרסתו הראשונית של הנאשם בחקירתו במועד הביקורת ובחקירתו באזהרה במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה. וכך סיפר מר נחום בחקירתו בפני ביחס לפישאי:
"הוא רצה להיות עובד, לעבוד במחסן אז אמרנו לו שיראה לנו תעודת זהות, משהו, בשביל טופס 161 לפתוח לו, הוא אמר אין לו. אז אמרתי לו תשמע, בלי זה אתה לא יכול לעבוד, אז הלך. יום למחרת הוא הגיע עוד הפעם, אמרתי לו איפה, הבאת? אז הוא אמר לי, אמרתי לו טוב אז תלך, אני לא יכול להעסיק אותך. וזהו, בדיוק אחרי 10 דקות הגיעו ממשטרת ההגירה וכנראה ראו אותו שהוא במחסן וככה זה היה".
(ר' פרוטוקול עמ' 51 שורות 29-24; סעיף 5 לסיכומי המאשימה)
22. אף שמחקירתו הראשית של מר נחום הצטיירה תמונה לפיה לאחר שפישאי ביקש להתקבל לעבודה אצל הנאשמת והתברר כי אינו יכול להציג התר שהיה נשלח אחר כבוד לביתו, בחקירתו הנגדית של מר נחום התברר כי לא כך היה:
"ש. אוקיי. עכשיו, אני אומרת לך,
ת. כן?
ש. ששאול נחקר ביום הביקורת,
ת. כן.
ש. והוא נשאל לגבי העובד הזה והוא אמר שהוא עובד יומיים.
ת. נכון.
ש. אוקיי. אז זאת אומרת שהוא עבד יומיים.
....
ת: נו, זה מה שאמרתי. יום לפני הוא עבד, שאלתי אותו איפה יש תעודת זהות, הוא אמר שאין לו, הוא אמר שהוא יביא יום אחרי. יום אחרי הוא לא הביא אז אמרתי לו,
ש: אז יום לפני הוא עבד.
ת: יום לפני ביקשתי ממנו תעודת זהות, אמר שאין לו אז הוא אמר שהוא יחזיר.
לשאלת ביה"ד: כמה שעות הוא עבד ביום שאמרת לו שיביא תעודת זהות?
ת: תשמעי, אני הולך כבר בשעה 09:00-10:00 הביתה, אחרי זה אני לא יודע מה היה, כי אני מתחיל מהלילה.
לשאלת ביה"ד: אז, אז ביום, ביום הראשון שהוא הגיע הוא עבד ואמרת לו תביא למחרת את הזה,
ת. כן".
(ר' פרוטוקול עמ' 52 שורות 33-28, בעמ' 53 שורות 14-1; סעיף 6 לסיכומי המאשימה)
23. יתרה מכך. במכתבה של הנאשמת למינהל אכיפה וזרים (ר' מא/3) צוין מפורשות, כי "לגבי העובד הנוסף שלא רשום בדו"ח הנ"ל עבד אצלנו יום אחד לא שולם לו תשלום על עבודתו. הוא התבקש עקב זה בתאריך 26/9/17 שאין לו ויזה לעזוב את עבודה והוא נשאר במתחם על דעתו". מכתב זה נחתם על ידי הנאשם.
24. לאור האמור לעיל לא מצאתי לתת אימון בגרסתו של הנאשם בעת חקירתו בפני, משזו עמדה בסתירה לגרסאותיו המוקדמות יותר ולעדותו של מר נחום, מי שהיה אחראי על גיוס עובדים לעבודה במחסן (ר' פרוטוקול עמ' 51 שורות 10-5).
25. כאשר נכנסו חוקרי רשות ההגירה לנכס מצאו שני עובדים מבצעים עבודות, אלא שהחוקרים לא ידעו לומר מי הוא מי. כך, למשל, עד ההגנה מר אולג קרסינצקי, פקח ברשות ההגירה והאוכלוסין, העיד:
"ת. נכנסתי פנימה למחסן, אני זיהיתי מולי לפחות שני נתינים אפריקאים שעובדים במקום, זהו, אחר כך כבר כל הפקחים התפזרו. אני נשארתי בכניסה עם שאר הפקחים.
ש: זיהית רק שני נתינים אמרת?
ת: אני זיהיתי שניים ואחד הביאו, השלישי היה ממש מרחוק פקח אחר הביא אותו.
ש: מה ראית את השניים האלה עושים?
ת: עובדים, לא זוכר, משהו קופסאות, לא, לא זוכר בדיוק מה הם עושים אבל הם עבדו.
ש: והשלישי? את השלישי בעצם לא ראית אם אני מבין נכון.
...
ת: פקח אחר,
ש: פקח אחר הביא אותו?
ת: זיהה את העובד השלישי איפשהו בפנים והביא אותו לנקודת,
ש: מי זיהה את העובד?
ת: לא זוכר.
ש: אתה לא זוכר?
ת: לא.
ש: אבל אתה זוכר כן פקח שהביא אותו?
ת: כן.
ש: אתה פשוט לא זוכר מי זה.
ת: אחד הפקחים.
ש: אחד הפקחים. כלומר, העובד השלישי היה במקום אחר בכלל.
לשאלת ביה"ד: במקום אחר בתוך המחסן אבל?
ת: בתוך המחסן"
(ר' פרוטוקול עמ' 69 שורות 33-22 ובעמ' 70 שורות 21-1)
26. עד ההגנה, מר קובי מזרחי, פקח ברשות האוכלוסין וההגירה, זכר בבירור שראה את אחד העובדים הזרים נשוא כתב האישום פורק "באלות" של סוכר או מלח (ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 31-28).
27. בין אם אם אותו עובד שנמצא פורק "באלות" הוא פישאי ובין אם לאו, ואף אם הצליחו הנאשמים לעורר ספק בשאלה האם פישאי עבד בנכס במועד הביקורת, אין חולק, כי מן הראיות עולה בבירור, כי הועסק לכל הפחות יום אחד, ביום שקדם למועד ביצוע הביקורת (על פי עדותו של מר נחום; מא/3) ולכל היותר יומיים (על פי עדותו של הנאשם בחקירתו – מא/8; מא/5).
28. באשר לנאסר, שהנאשם הודה בהעסקתו (ר' דו"ח פעולה מא/5), המציאה הנאשמת למאשימה העתק מתלוש השכר שלו לחודש 9/2017 ממנו עולה, כי נאסר הועסק על ידי הנאשמת מיום 1.5.2016.
29. על פי תעודת עובד ציבור שהוגשה (מא/4) לפישאי היה רשיון שהיה מסוג 2(א)(5) אשר פקע ביום 7.7.2016, למעלה משנה טרם הגיע מועד הביקורת ולנאסר היה רשיון שהיה מסוג 2(א(5) שפקע ביום 28.9.2016. לא עלה בידי הנאשמים לסתור את האמור בתעודת עובד הציבור.
30. המאשימה הוכיחה, אם כן, מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה הנטענת באישום הראשון, כלומר: כי פישאי ונאסר הועסקו על ידי הנאשמת ולא היה בידם התר שהיה ועבודה תקף.