21. כן העיד כדלקמן:
22. מכל האמור לעיל, מזה למעלה מ- 10 שנים מודע התובע לחוב הנטען לגבי הנכס ברחוב פלורנטין 5, לא פעל מול העירייה להשגה על החוב, לא הגיש תלונה במשטרה כנגד הזיוף לכאורה של הסכם השכירות וכן לא פעל מנימוקיו כנגד הגורם שאחראי לזיוף. כל שעשה הוא פניות לעירייה לביטול העיקולים שהוטלו עליו. הדרך הנכונה , בנוגע לחיוב ארנונה שיש לגביו השגות, היא השגה על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. כן ראה לעניין זה בר"ם 7618/16 עירית תל אביב נ' קניון רמת אביב בע"מ. התובע לא הוכיח את הנטען על ידו בכתב התביעה לפיו העירייה פעלה שלא כדין, הטילה עיקולים שלא כדין תוך שימוש לרעה בהליכים וללא הרשאה חוקית. גם אם התברר שההסכם אשר הועבר לעירייה הוא חוזה מזויף, לזכות העירייה עומדת חזקת התקינות המנהלית אלא אם היה מוכח שמדובר בהתרשלות ו/או עצימת עיניים מצדה ו/או מי מטעמה. עוד יש לציין שהתביעה הוגשה ביום 20.11.2016, במהלך הדיון התברר שהתובע ידע על החוב הנטען החל משנת 2007; לפיכך יש יסוד גם לטענת ההתיישנות הנטענת על ידי העירייה.
23. מורה על דחיית התביעות בשני התיקים שבכותרת, וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל.
24. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.
זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
נמרוד אשכול