בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תא"מ 44080-11-16 בניטח נ' עירית תל-אביב-יפו
תא"מ 35300-05-16 בניטח נ' עירית תל-אביב-יפו
לפני כבוד השופט נמרוד אשכול
התובע:
משה בניטח
ע"י ב"כ עוה"ד אלמוג דהאן.
נגד
הנתבעת:
עיריית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עוה"ד שרון המר.
פסק דין
המחלוקת בין הצדדים
1. התובע הגיש נגד עיריית תל אביב שתי תביעות שעניינן: תביעה כספית, לשון הרע ורשלנות. כל תביעה מתייחסת לנכס אחר בתחום העיר תל אביב. בשתי התביעות מדובר על עיקולים והליכי גבייה שביצעה העירייה על נכסים וזכויות של התובע בגין חובות נטענים של התובע לעירייה עבור ארנונה ומים בשל החזקה נטענת של התובע בהם במועדים הרלוונטיים. התובע טען כי הליכים אלו בוצעו שלא כדין, הם מהווים עוולה אזרחית כמפורט בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ועל כן הוא תובע פיצויים כקבוע בחוק. בית המשפט, בהחלטה מיום 16.3.2017, קבע כי תיק מס' 44080-11-16 יאוחד עם תיק מס' 35300-05-16 וזאת בהתאם לתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
תיק 35300-05-16
2. בתיק 35300-05-16 נתבעת העירייה בגין הליכי גבייה ועיקול המתייחסים לנכס ברח' הקישון 67. כמפורט במסמכים שצורפו לכתב התביעה, הודיעה העירייה לתובע כי קיים לו חוב ארנונה בגין הנכס הנדון למועדים המפורטים בהודעת העירייה. בגין חוב זה נפתחו כנגדו בשנת 2002 הליכי הוצאה לפועל על ידי העירייה בתיק הוצאה לפועל מס' 516749-01-15. התובע מפרט כי פניותיו לעירייה, מעת לעת, לביטול הליכי הגבייה נגדו ולסגירת התיק לא צלחו. לאחר שהדבר לא הסתייע שכר שירותיו של עורך דין אשר פנה בשמו לעירייה. לעמדת התובע, רק בעקבות התערבותו של עורך הדין העירייה הכירה בטעותה, הסכימה לסגור את תיק ההוצאה לפועל וביטלה את העיקולים (ראה מכתבי העירייה מהתאריכים: 22-23.2.2016).
3. כתב התביעה שהוגש לתיק זה עניינו פיצוי בגין לשון הרע בשל הטלת עיקולים שלא כדין. התביעות הוגשו בשים לב לסעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן "חוק איסור לשון הרע"), ולפסיקה הרלוונטית בנושא, לפיה משלוח צו עיקול שלא כדין אשר מציג אדם כמי שלא משלם חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו משום שהדבר עלול לפגוע בשמו הטוב.
4. העירייה הכחישה את טענות התובע וטענה כי נקטה בהתאם להוראות החוק והזכויות העומדות לה על פי דין. עוד ציינה כי מדובר בהליכי גבייה בשל חוב חלוט אשר לנתבעת (העירייה) עמדה זכות מלאה לפעול לגבייתו. כן טענה שהתיישנות הינה זכות דיונית מהותית, אין בה כדי להפקיע את הזכות המהותית עצמה והיא אינה מאיינת את החוב. הנתבעת הוסיפה כי פעלה כדין ולזכותה עומדת חזקת התקינות המנהלית, היא פעלה בתום לב ועל פי הנחיות היועמ"ש לעניין גביית חובות לרשויות המקומיות.