--- סוף עמוד 18 ---
מתוך תקווה לזכות בעקבות כך בפרס. מסירת המידע למשטרה תאמה את הקיבול שאותו נדרש היה לבצע לפי ההצעה לציבור – מסירת מידע אמין שיוביל אל המנוח. לפנינו אפוא דגם קלאסי של הצעה לציבור וקיבולה בהתנהגות, כפתור ופרח וגביע.
ג. על התחייבות חד צדדית ועל הצעה שלטונית לציבור
13. המערערים הוסיפו וטענו כי הקיבול ממילא לא נצרך בנסיבות העניין, מפני שהצעת הפרס היא בגדר "התחייבות חד צדדית" של המדינה שאינה זוקקת "קיבול". הכוונה, בהקשר הנוכחי, היא כי די בהבאת מידע שיוביל למציאת אחד הנעדרים, ואין צורך בידיעה על הפרס או בידיעת מוצא הגופה על האפשרות שמדובר בגופת אחד הנעדרים. לנוכח התשתית העובדתית שהוצגה לעיל והמסקנה שהמערערים קיבלו את הצעת הפרס, הדיון בסוגיית ההתחייבות החד צדדית אינו נדרש במסגרת ההכרעה, שכן התחייבות "דו צדדית" הייתה לפנינו. הצעת המדינה התקבלה על ידי המערערים קיבול כהלכתו על כל דקדוקיו, רצון נופל על רצון. בהינתן תשתית זו, השאלה המורכבת יותר – מה היה הדין לו המערערים לא היו מודעים לפרס – אינה מתעוררת במישרין. יחד עם זאת, קיים קו לפיו דין החוזים הישראלי טומן בחובו בפועל הכרה בהתחייבות חד צדדית, לפחות בהקשר של הצעה שהציעה רשות שלטונית לציבור. מכיוון שהצדדים טענו בהרחבה ביחס לסוגיה זו, ולנוכח חשיבותה כבסיס אפשרי נוסף לזכאות המערערים לפרס – נפנה לדון גם בה, גם אם באופן לא ממצה.
המשפט המודרני נועד, ביסודו, להסדיר יחסים בין בני אדם. הגבלת כוחו של היחיד נתפסת כראויה רק כאשר ידו של יחיד אחר או של הציבור גוברת באיזון הכולל. לא ייפלא שהכלל הוא כי מחשבות, כמו גם הבעות רצון חד צדדיות שבין אדם לעצמו, אינן זוכות לתוקף משפטי. מה טעם נאכוף על אדם החלטה שהחליט בינו לבינו, ומהי הצדקה נמנע ממנו חזרה מהתחייבות שכתב ונעל במגירת מכתבתו באין רואים ובאין שומעים? על פי תפיסה זו, תנאי ליצירת חיוב אזרחי בין רחל ולאה הוא סוג של מפגש ביניהן, תהא זו תקשורת, תהא זו תאונה או תהא זו כניסה לדלת אמותיה של האחרת. התחייבות חד צדדית שאינה גלויה לזולת אינה יכולה להכווין התנהגות ולהניע את נמען ההתחייבות, שכן הוא כלל אינו מודע לה. הוא אינו יכול להסתמך עליה ואינו מסוגל לצפות לקיומה. אין הוא "רוצה" באותה התחייבות, שעליה אינו יודע. דומה כי ההצדקה המרכזית למתן תוקף מחייב להצהרות רצון חד צדדיות בעבר נבע מתפיסות דתיות או מוסריות, שבגדרן חלות על האדם גם חובות בינו לבין עצמו או בינו לבין אלוהיו. דוגמא יפה לעניין מצויה במשפט העברי.