בטרם נעשה כן, ובעקבות חוות דעתו של חברי השופט עמית, נדרשת הקדמה מבהירה. כפי שהוצג לעיל, המדינה לא טענה להעדר יריבות מול המערערים ולכך שרק לעמותה יריבות ישירה מולם בהיבט של כריתת החוזה. לשון אחר, המדינה הסכימה כי ההצעה היא מטעמה, וכי קיבול כדין היה מוביל לכריתת חוזה בין המערערים למדינה, ולא רק בין המערערים לעמותה. כן נקבע בבית המשפט המחוזי – מבלי שהמדינה ערערה על כך – כי העמותה הייתה שלוחה של המדינה לעניין פרסום הצעת הפרס. ברם, חברי סבור כי למרות שהפרס הוצע מטעם המדינה – המדינה לא הציעה את הפרס, אלא רק העמותה. לכן, ולמרות שהעמותה הייתה שלוחה של המדינה לעניין זה –
--- סוף עמוד 28 ---
ה"מציע" הוא העמותה, וניתן לראות בעצם הפסקת פעילות העמותה משום חזרת המציע (העמותה) מהצעת הפרס (פסקה 19 לחוות דעתו של חברי). עולה כי לשיטתו מדובר בשליחות מיוחדת, במובן זה ש"בטל השלוח בטלה השליחות". בהעדר עמותה אין פרס. מכיוון שגם חברי מסכים כי הצעת הפרס הייתה מטעם המדינה והייתה מובילה לכריתת חוזה עם המדינה, מדובר למעשה ב"הצעה על תנאי מפסיק" מטעם המדינה. לפי התנאי, ההצעה לציבור תקפה רק כל עוד העמותה פועלת, ודי בהפסקת פעילות העמותה (ובפרסום הדבר) כדי שההצעה תחדל, ללא צורך בהודעה נוספת על חזרה מהצעת הפרס. דא עקא, פרשנות כזו של ההצעה לציבור אינה עולה מלשונה. בהצעה נאמר שהפרס הוא מטעם ממשלת ישראל, מבלי להזכיר ולו ברמז כי הממשלה מציעה את הפרס רק כל עוד העמותה פעילה. כפי שיובהר להלן, אומד דעת כזה אף לא עולה מאופן התנהלות גופי המדינה השונים, שראו את הפרס כבלתי תלוי בעמותה.
גם מבחינה עניינית קשה להבין עמדה לפיה המדינה מוכנה להציע פרס כה גבוה ורואה בכך חשיבות רבה, אך בכל זאת העניין בטל כלא היה ברגע שהמנגנון הטכני של איסוף המידע הראשוני ופרסום המודעות מפסיק לפעול, משל האינטרס הוא של העמותה ולא של המדינה שמימנה את פעילותה בעלות של כמאה מיליוני שקלים. אין המדובר בשליחות הקשורה מעצם טיבה לשלוח, כגון אב השולח את בתו להציע הצעת מחיר ביחס לשמלת כלה, המיועדת לחתונת הבת. בדוגמא האחרונה אפשר להניח באופן סביר שקיים קשר הדוק בין ההצעה לבת, כך שמותה הטרגי של הבת בטרם החתונה היה מוביל לחדלות ההצעה. ברם, האינטרס בהשבת השבויים והנעדרים אינו תלוי בקיומה של העמותה. בכך יש מעין הפיכת היוצרות. משרד הבטחון אף הצהיר בפירוש בעיתונות, בתגובה להודעה על הפסקת פעילות העמותה, כי אין בהחלטה על הפסקת מימון הפעילות השוטפת של העמותה "השפעה כלשהי על פעילות מערכת הביטחון וזרועות המודיעין בנושא השבויים והנעדרים" (ההדגשה אינה במקור). מכיוון שהפרס היה נתון בעל משקל רב מבחינת משרד הבטחון – עד שהיה מוכן לממנו בעשרות מיליוני שקלים – פירושה הפשוט של הצהרה זו הוא שהפרס עצמו לא הופסק עם ההחלטה על הפסקת מימון פעילות העמותה. הנה כי כן, גם אם ניתן באופן תיאורטי לפרש את ההצעה לציבור בניגוד לפשט הלשון, ולקרוא לתוכה "תנאי מפסיק" הנוגע לפעילות העמותה, אין לפרשנות חריגה כזו כל ראיה חיצונית נוספת. בניגוד לפרשנות חסרת תימוכין זו, הפרשנות לפיה מדובר בחוזה שליחות רגיל – העמותה שלוחה של המדינה לעניין הצעת הפרס וההצעה היא מטעם המדינה – עולה הן מלשון החוזה, הן מהראיות החיצוניות בדבר כוונת הצדדים והן מהמצגים שהוצגו