--- סוף עמוד 31 ---
המערערים, ניתן לקבוע כי במועד מציאת הגופה – ואף לאחר מכן – עדיין הוצגו שלטי פרסום בדבר הפרס המוצע.
לאחר הצגת התשתית העובדתית, נפנה לדון בשלב הראשון הקבוע בסעיף 3 לחוק החוזים – האם הייתה חזרה של המציע מן ההצעה.
22. המדינה סבורה כי הפרסום בעיתונות, בדבר הפסקת פעילות העמותה, הריהו בבחינה הודעה של המדינה כי היא חוזרת בה מהצעת הפרס. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, שכן לא נאמר כי הפרס מבוטל בהודעה לעיתונות או בכל פרסום אחר. מהמלצות הוועדה אף עולה כי לא הוחלט לבטל את הפרס, אלא הוחלט להותירו, תוך הטלת פרסומו ותפעולו על מנגנוני הבטחון, ולא על העמותה.
יש רגליים איתנות לעמדה שההודעות שפורסמו לעיתונות, בדבר הפסקת פעילות העמותה, אינן בגדר חזרת המדינה מהצעת הפרס. הוועדה שמונתה לבחינת האפקטיביות של פעילות העמותה המליצה כי העמותה לא תפעל יותר לפרסום הפרס בקרב הציבור, אך בד בבד הומלץ כי הצעת הפרס תעמוד בעינה, והטיפול בה יעבור לידי גורמי הביטחון. כך, למשל, נקבע בסעיף 34.2 לדו"ח: "העמותה מיצתה את פעילותה בתחום הכרזת הפרס, פרסומו ושיווקו מול קהלי היעד של כל הנעדרים. שימור עיתי של הכרזת הפרס ופרסומו יכול להיעשות על ידי קהילת המודיעין". ובסעיף 34.4: "אנו ממליצים, שועדת ראשי השירותים תחליט איזה גוף מודיעין יהיה האחראי לשימור העיתי של הכרזת הפרס ופרסומו...". ודוק, עיון בדוח הוועדה מלמד כי מסקנותיה שלובות זו בזו, וכי ההמלצה להפסיק את מימון פעילות העמותה שלובה בהמלצה להמשיך ולהציע את הפרס באמצעות מנגנוני המודיעין. זו בנויה על גבי זו. בנוסף לכך המדינה טענה, הן בתצהיר העדה מטעמה והן בסיכומיה, שההחלטה להפסיק לתקצב את העמותה התקבלה בעקבות קבלת מסקנות הוועדה. גם בנוסח תגובת משרד הבטחון שהובאה בכתבות שצירפה המדינה עולה כי לא צוין דבר וחצי דבר על ביטול הפרס, אדרבה: נאמר, בניסוח כמעט זהה לניסוח המופיע בדו"ח הוועדה, כי הוחלט להפסיק את מימון העמותה, והודגש כי להחלטה זו אין השפעה כלשהי על פעילות מערכת הבטחון וזרועות המודיעין בנושא השבויים והנעדרים.
עולה כי עצם ההכרזה על הפסקת מימון העמותה והפסקת פעילותה אינה שקולה לחזרה מהצעת הפרס. כך גם ביחס לסגירת חלק מפעילויות העמותה, כגון
--- סוף עמוד 32 ---
שילוט. נזכיר שוב כי באתר האינטרנט שהפעילה העמותה נאמר במפורש כי הפרס מוצע על ידי ממשלת ישראל. קריאה כוללת הן של הצעת הפרס והן של ההודעה על הפסקת פעילות העמותה מחדד את העובדה שהפרס מוצע על ידי המדינה, ולא על ידי העמותה, ואת העובדה שהמדינה מפסיקה לתקצב את פעילות העמותה השוטפת אך לא מפסיקה כל פעילות מהותית הנוגעת להחזרת השבויים והנעדרים. לא זו אף זו, המדינה אפילו לא "סגרה" את העמותה, אלא החליטה להפסיק לתקצבה, כאשר הוזכרה האפשרות שפעילותה השוטפת תמומן בדרך שבה ממנות עמותות אחרות את פעילותן. לא הוזכר בשום מסמך כי הפסקת התקצוב נוגעת לגובה הפרס או לקשיים לממנו, להפך – צוין בפירוש כי יש להמשיך ולממן את הפרס, ללא כל הסתייגות תקציבית מעניין זה. כל הסתייגות תקציבית שהוזכרה נגעה למימון הפעילות השוטפת של העמותה, שעלתה לכמאה מיליוני שקלים במהלך שנות פעילותה – הרבה מעבר לסכום הפרס שהוצע. העמותה היא שהחליטה מיוזמתה להפסיק את פעילותה בהעדר תקצוב ממערכת הבטחון. מן החומר שצורף עולה אפוא כי אם הייתה העמותה ממשיכה לפעול במימון פרטי, לא הייתה לכאורה מניעה שתמשיך לפרסם את הפרס המוצע על ידי הממשלה. כפי שציין משרד הבטחון עצמו בעיתונים השונים בתגובה להודעת העמותה על הפסקת פעילותה: "הוחלט כי התמיכה שמקבלת העמותה ממערכת הביטחון במתכונתה הנוכחית תיפסק, וכי העמותה תוכל כמו כל עמותה אחרת לבקש סיוע כספי מוועדת התמיכות של משרד הביטחון. יודגש, כי אין להחלטה זאת השפעה כלשהי על פעילות מערכת הביטחון וזרועות המודיעין בנושא השבויים והנעדרים" (ההדגשה הוספה). לכן גם הפסקת פעילות העמותה אין בה כדי ללמד מיניה וביה על חזרת הממשלה מהצעת הפרס.