--- סוף עמוד 48 ---
לקיים את המצווה ככזו, שלא על מנת לקבל שכר, מלבד תשלום הוצאות במקרים המתאימים: "הרואה אבידה חייב להחזיר בחנם אם הוא בטל ממלאכה... ומיהו אם היה עוסק במלאכה ובטל... משלם לו כפועל בטל של אותה מלאכה... ואף על גב דגם בהשבה יש קצת טירחא, מכל מקום אין לחשוב שכר בעד זה, דהא התורה חייבתו בטירחת השבת אבידה" (ערוך השולחן, חושן משפט, סימן רסה, סעיף א). ודוק, אצלנו אין המדובר בהשבת אבידה, אלא במידע בעל חשיבות ציבורית, ולכן אין להקיש בהכרח מהתם להכא. אבל אפילו ביחס למודעת פרס בגין השבת אבידה, הכיר המשפט העברי בקיומו של מנהג להציע פרסים לציבור (פירוש הרמב"ם על המשנה, נדרים ד, משנה ב, ד"ה "ומחזיר לו אבדתו"; פירוש תוספות יום טוב, שם). בעקבות כך, ולנוכח האיסור לקבל תשלום עבור השבת האבידה, התעוררה השאלה האם מנהגים אלה כהוגן הם. התשובה שניתנה היא שמותר למאבד להציע פרס ולשלם למוצא, ושיש בכך תועלת ומתן תמריץ לחיפוש אחר אבידות: "כשבעל הבית מציע ונותן תשלום כאות הוקרה ולא כתשלום, וגם יודע שמן הדין אין חיוב תשלום... אין שום איסור לקבלו, שכוונתו רק לעודד השבת אבידה שכל אחד יידע שכדאי לו להיות ישר ולהחזיר האבידה" (הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, חלק שלישי, סימן תסג). הנה כי כן, וגם במנותק מסוגיית החובה של המדינה לשלם את דמי הפרס – תשלום כזה נטוע בשיקולים של הגינות ויעילות, בוודאי כאשר מדובר במדינה.
החובה המיוחדת החלה על המדינה לנהוג בהגינות אינה רק עקרונית אלא גם מעשית. נניח שהמדינה, המשטרה או העירייה מציעות פרס, ולאחר מכן חוזרות בהן ללא הצדקה לאחר שמישהו אמור לזכות בפרס. הדבר יפגע ביכולתן האפקטיבית להציע פרס בפעם הבאה, כאשר האינטרס הציבורי עשוי להיות דוחק אפילו יותר. במונחים של המשפט העברי, יש להדגיש שלצד דין היחיד, קיים גם דין הציבור החל על הרשות. השיקולים בכגון דא שונים, ובמובנים מסוימים מחמירים יותר. כך, למשל, הרשות אינה יכולה לחזור בה מהתחייבותה גם במקרים שבהם יחיד רשאי לחזור בו: "וששאלת, רבים שהשכירו מלמד, אם יכולין לחזור קודם שהתחיל במלאכתו או לא? הדין פשוט... כל דבר הנעשה בפני ז' טובי העיר, ואפילו בפני ג', אין יכול לחזור, דאין דומה מעשה רבים למעשה היחיד" (הגהות מרדכי, בבא מציעא, סימן תנז-תנח. וכן ראו מיכאל ויגודה "סייגים לתוקפה של הבטחה מנהלית" תחומין כח 236, 239-236 (התשס"ח)). צא ולמד כי הצעת הפרס על ידי המדינה, ולא על ידי יחיד – אף היא בעלת משמעות.