34. סיכום ביניים: ענייננו במודעת פרס שנכנסת לקטגוריה המשפטית של הצעה לציבור. הצעה לציבור עשויה לעורר קשיים במספר היבטים ואחד מהם הוא קושי פרשני. בענייננו, ועל אף שניתן להגיע למסקנה אחרת, אני נכון להניח לזכות המערערים כי העובדה שמצאו את הגופה באקראי במהלך עבודתם עבור המעביד, ולא יכלו לשייך אותה למג'די חלבי, איננה שוללת מהם את האפשרות לזכות בפרס. בנסיבות העניין, לא חלף "זמן סביר" המוביל לפקיעת ההצעה, אך על פני הדברים, ההצעה פקעה עקב הפסקת פעילותה של העמותה. המדינה אמנם עמדה מאחורי הצעת
--- סוף עמוד 74 ---
הפרס, אך בפועל מי שהציעה את הפרס היא העמותה, שהוקמה במיוחד לשם כך. העמותה פעלה כשלוחה של המדינה עד הפסקת פעילותה בתחילת שנת 2012. או-אז, ההצעה פקעה, למצער במתכונתה הנוכחית על פי מודעת הפרס. המדינה ניתקה את יחסיה עם העמותה והעמותה הודיעה בתקשורת כי היא מפסיקה את פעילותה, ולאור סעיף 18 לחוק השליחות יש לראות את המערערים כמי שידעו על סיום השליחות. אמנם, אף שיחסי השליחות הסתיימו, חלק משלטי החוצות לא הוסרו, ומכאן עשויה להישמע הטענה כי כלפי הציבור הרחב (לפחות באזורים מסויימים) עדיין נותר הרושם שהצעת הפרס עומדת בעינה. בנסיבות אלה חל סעיף 15(ב) לחוק השליחות, ובהקשר זה יש חשיבות לבירור חלקה (העובדתי והנורמטיבי) של המדינה בציפיות שנוצרו כלפי הציבור. אלא שכך או כך, שאלה זו מאבדת ממשקלה מאחר שהמערערים לא הסתמכו ולא שינו מצבם על סמך מודעת הפרס, ולכן אינם זכאים לראות את השליחות כנמשכת, קרי, אינם זכאים לאכוף את השליחות על השולח.
גם בנקודה זו יכולים היינו לסיים את הילוכנו. למרות זאת, אמשיך ואבחן כעת אם התנהגותם של המערערים יכולה להוות קיבול המוביל לכך שיש לחייב את המדינה לשלם להם את הפרס הנכסף.
האם נעשה קיבול?
35. המדינה הקדישה לסוגיית הקיבול מקום מרכזי בסיכומיה. המורכבות נובעת, בין היתר, מכך שעסקינן במודעת פרס שהקיבול הנדרש לגביה הוא בהתנהגות. להבדיל מהודעת קיבול הנושאת מסר פשוט וברור, קיבול בהתנהגות עשוי לעורר שאלות, בייחוד כאשר מדובר בהצעה לציבור. במקרה הנוכחי השאלות קשות במיוחד.
השאלות המרכזיות הן: האם תנאי לקיבול הוא ידיעה על ההצעה? האם נדרש קשר סיבתי בין ההתנהגות הנחזית כקיבול לבין ההצעה? ובאיזו מידה ההתנהגות צריכה לתת ביטוי חיצוני לכך שהיא מהווה קיבול של ההצעה?
קיבול ללא ידיעה
36. השאלה הראשונה היא קלה יחסית, ולהשקפתי, קיבול ללא ידיעה על ההצעה – לאו קיבול הוא. הטעם לדבר הוא שקיבול שלא מדעת אינו יכול לבטא "מפגש רצונות" שהוא תנאי הכרחי לכריתת חוזה. אמנם פרופ' שלו סבורה כי "ראוי להכיר בקיום חוזה