(-) התיאוריה האובייקטיבית דורשת העדה חיצונית על גמירת דעת. לא ניתן לראות את המערערים כמי שקיבלו את ההצעה על דרך התנהגות, מאחר שלא נתנו ביטוי חיצוני כלשהו לטענה שמסרו למשטרה את המידע כדי לקבל את הפרס. די בטעם זה כדי לדחות את הערעור.
(-) דוקטרינת ההתחייבות החד-צדדית טרם הוחלה בשיטת משפטנו, והמערערים אינם זכאים לפרס מכוחה.
(-) המדינה "התעשרה" כתוצאה מהמידע שקיבלה מהמערערים, אך הדבר נעשה בהתאם לדין ומכוח החובה שחלה על המערערים לדווח על מציאת הגופה. לכן, המערערים אינם זכאים לתגמול מכוח דיני עשיית עשר ולא במשפט. להבדיל מהמישור המשפטי, במישור המוסרי ייתכן כי ראוי שהמדינה תעניק למערערים תגמול הולם, אך בהעדר עילה משפטית מבוססת – אין בידי לקבל את הערעור.
הערות לפני סיום
--- סוף עמוד 96 ---
65. עובדות המקרה שבפנינו נושאות מטען רגשי וציבורי, והמערערים אף העלו טענות להטיה גזענית, ולכן נעזר באנלוגיה נייטרלית. ככל אנלוגיה, גם זו איננה מתחקה בדיוק אחר העובדות, אך היא מסייעת להתבונן בהן מזווית אחרת: נניח שאוניברסיטה מסויימת מעוניינת לפתור בעיה מדעית. האוניברסיטה מחליטה להציע פרס כספי גבוה למי שיפתור את הבעיה, באמצעות מכון מחקר חיצוני שהוקם במיוחד למטרה זו ואחראי גם לפרסום מודעת הפרס. לאחר מספר שנים האוניברסיטה מחליטה להפסיק את פעילות המכון, והמכון אף מודיע בפומבי על הפסקת פעילותו, אך הפרסום על הפרס לא הוסר. לאחר שחולפים מספר חודשים, מדען מגיע לפריצת דרך שתסייע להגיע לפתרון בעיה המדעית. במסגרת קשריו הרגילים עם האוניברסיטה, המדען מדווח על כך במסגרת דיווח שוטף, בלי להזכיר את קיומו של הפרס. לאחר חודש נוסף, האוניברסיטה מודיעה (על בסיס הדיווח שהועבר לה) כי נמצא פתרון לבעיה המדעית. בשלב זה המדען פונה להנהלת האוניברסיטה (משום שהמכון אינו פעיל) ודורש את הפרס הכספי. האם בנסיבות אלה המדען יהיה זכאי לפרס?
בשאלה משפטית מורכבת זו, סוגית ההסתמכות של המדען עשויה להטות את הכף. אם המדען חקר את הנושא כדי לנסות למצוא פתרון לבעיה ולזכות בפרס – יש בסיס לדעה כי הוא זכאי לפרס; אך בתרחיש שבו המדען חקר נושא אחר ובאופן מקרי מצא את הפתרון לבעיה שהטרידה את האוניברסיטה – הנטיה היא שלא להכיר בזכות משפטית לקבל את הפרס המובטח.
66. בסוף חוות דעתו של השופט הנדל הובאה התייחסות מאלפת למעמדו של אינטרס ההסתמכות בדיני החוזים. בתגובה לכך אבקש להדגיש כי גם לשיטתי ההסתמכות איננה מחזיקה בכתר של "מלכת החוזה", והסתמכות של הניצע איננה תנאי הכרחי לכריתת חוזה. ובכלל, אינטרס ההסתמכות בדיני החוזים, נזכר בעיקר בהקשר של פיצויים בכלל ופיצויי הסתמכות בפרט, שנועדו לשפות את הנפגע על הוצאות שהוציא ועל נזקים שנגרמו לו. מכל מקום, אינטרס ההסתמכות לא ישכון לבדד בדיני החוזים בלבד, ותחולתו גם בשטחי משפט שונים. במקרה שלפנינו, מצאתי ליתן לאינטרס ההסתמכות משקל בתחום של דיני השליחות, בסוגיה של תחולת סעיף 15(ב) לחוק השליחות.