--- סוף עמוד 94 ---
חוזה אכיף, וגם אם התחייבות חד-צדדית לא זכתה לעיגון בדין הישראלי, מצופה מן המדינה לנהוג בהגינות (ראו גם לעיל בפסקה 57).
על רקע הפגמים בהתנהלות המדינה התלבטתי שוב אם ניתן לומר שהמדינה הפרה את חובת ההגינות ובכך התעשרה "שלא על פי זכות שבדין"; ועדיין מסקנתי עומדת בעינה, כי מאחר שהדיווח למשטרה נעשה כדין ובהתאם לחוק, המדינה איננה חייבת לשלם למערערים.
סיכום
64. לסיכום, אסקור בקצרה את התחנות שעברנו בדרכנו:
(-) על אף הקושי הפרשני וחרף קיומן של אינדיקציות נוגדות, הצטרפתי לדעתו של חברי השופט הנדל, כי יש לבחון את נוסח ההצעה כלשונה, ולא על-פי כוונות נסתרות של המנסח. לכן, יש להחיל את הצעת הפרס גם על מציאה אקראית של ממצא לא ודאי.
(-) חלוף הזמן כשלעצמו, מאז פרסום ההצעה לציבור, לא מוביל לפקיעתה.
(-) הפסקת פעילות העמותה מהווה חזרה מההצעה טרם קיבול. ההודעה הפומבית על הפסקת פעילות העמותה מהווה, הלכה למעשה, הודעה על כך שהצעתה כבר אינה בתוקף. די בטעם זה כדי לדחות את הערעור.
(-) אי הסרת השלטים על ידי העמותה לא יצרה הסתמכות שהניעה את המערערים לפעולה.
(-) ההודעה על הפסקת פעילות העמותה כמוה כהודעה על סיום השליחות ביחסים בין המדינה לעמותה, ולאור סעיף 18 לחוק השליחות, רואים את המערערים כמי שידעו על כך. די בטעם זה כדי לדחות את התביעה.
(-) גם אם נאמר שאי הסרת השלטים יצרה מצג, הרי שהעמותה היא שיצרה את המצג ולא המדינה.
--- סוף עמוד 95 ---
(-) גם אם עקב אי הסרת השלטים יש ליתן משקל להוראת סעיף 15(ב) לחוק השליחות, ספק אם יש לראות את המדינה כמי שיצרה את הידיעה על אודות השליחות והמשכה. מכל מקום, המערערים לא הסתמכו על הצעת הפרס, ועל כן הם לא זכאים לראות את השליחות כנמשכת ואינם זכאים לאכוף את השליחות על השולח. די בטעם זה כדי לדחות את הערעור.
(-) תנאי להכרה בפעולת "קיבול" הוא ידיעה על ההצעה, והמערערים ידעו על הצעת הפרס. קשר סיבתי בלעדי בין הקיבול לבין ההצעה אינו תנאי לכריתת חוזה. ההנחה היא שהמערערים רצו לזכות בפרס ולכן קיומה של חובה חוקית להתקשר למשטרה לא שוללת את האפשרות שהם זכאים לפרס.
(-) קיבול בדרך של התנהגות צריך לחפוף במלואו ובאופן מדוייק את ההצעה. על פי נוסח המודעה, מי שהחזיק במידע על גורלו של אחד הנעדרים, נדרש לפנות ולמסור את המידע לעמותה, ומכיוון שהמערערים לא עשו זאת ולא יכולים היו לעשות זאת עקב הפסקת פעילותה – הם אינם זכאים לפרס. די בטעם זה כדי לדחות את הערעור.