לדברים אלה אני מצטרף בהסכמה, ואדגיש כי "גמול הולם" צריך לשמור על יחס מינימלי לפרס שהוצע. קשה לחלוק על כך שהמדינה "התעשרה" כתוצאה מהמידע שמסרו המערערים. המידע הוא רב ערך, ואמנם פרשת העדרותו של מג'די חלבי הסתיימה באבדן וכאב, אך היא הגיעה לידי סיום. מדובר במידע כה חשוב עבור המדינה, עד שהייתה נכונה לממן את הפרס בשווי 10,000,000$.
62. חככתי בדעתי אם ניתן לפסוק לזכות המערערים פיצוי מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר:
חובת ההשבה
--- סוף עמוד 93 ---
1. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
בסופו של יום, ועל אף השאיפה לתגמל את המערערים, איני רואה דרך להורות כן מכוח דיני עשיית עושר. כפי שאפרט להלן, התנהלותה של המדינה בפרשה אינה מניחה את הדעת, אך השירות שממנו היא "התעשרה" נעשה כדין, וכאמור אף חלה חובה חוקית לדווח על הממצא למשטרה (השוו לדברי פרידמן ושפירא בר-אור בעמ' 99-98, שלשיטתם לא כל חובה חוקית שוללת זכאות מכוח דיני עשיית עושר, אך הם התמקדו בשיפוי, וגם אם תתקבל עמדתם, התקשיתי להסיק מכך על קיומה של זכות חוקית למערערים במקרה דנא).
63. אדגיש כי דעתי אינה נוחה מהתנהלות המדינה בפרשה, מראשית ועד אחרית: היועמ"ש התריע מראש על הקושי המשפטי לפעול באמצעות העמותה; לא ברור באילו דרגים וכיצד התקבלה ההחלטה להרחיב את פעילות העמותה גם על מג'די חלבי ז"ל, הגם שלא הייתה כל אינדיקציה להימצאותו במדינה עויינת, להבדיל מהשבויים והנעדרים האחרים; בהסכם בין העמותה למדינה (פס' 2 לעיל) נקבע כי למי שיביא מידע מוכח בדבר גורלו של רון ארד, יוקצה פרס בגובה של עד 10 מיליון דולר, ולא ברור מנין ראתה העמותה להציע פרס בסך 10 מיליון דולר לכל מי שיביא מידע לגבי מג'די חלבי ז"ל, ניסוח המעורר קשיים רבים (ואיני נדרש לשאלה אם התנהלות זו מצד העמותה עולה כדי חריגה מהרשאה לפי סעיף 6 לחוק השליחות); המדינה לא התערבה בניסוח הבעייתי של מודעות הפרס; כאשר המדינה הפסיקה לממן את העמותה היא לא פרסמה הודעה מסודרת לעניין הפרס; המדינה לא וידאה ששלטי החוצות הוסרו; כאשר המערערים דרשו את הפרס המדינה לא זיכתה אותם בתשובה עניינית; עם הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי, המדינה עמדה בתוקף על תשלום מלוא האגרה בסכום עתק, ועמדה זו הובילה למחיקת התביעה הראשונה; וגם במישור הדיוני נפלו כשלים, כגון ההחלטה של המדינה לוותר על שמיעת העדים בבית משפט קמא, משל היינו דנים בבירור תביעה קטנה ולא בתביעה על סך עשרה מיליון דולר. על רקע זה, יש להצר במיוחד על כך שהמדינה לא קיבלה את הצעת הפשרה שהוצעה במסגרת הדיונים בערעור. במנותק מן הדיון המשפטי, התנערותה של המדינה מהצעת הפרס מלווה בקושי מוסרי, והמענה הראוי לכך היה בתשלום חלקי למערערים. גם אם לא נקשר