בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7799-04-18 ויזל ואח' נ' ויין ואח'
לפני כבוד השופט, אב"ד, סגן הנשיא י' שנלר
כבוד השופט, סגן הנשיא ק' ורדי
כבוד השופטת ע' רביד
המערערים:
1. שי ויזל
2.עופר שמש
ע"י ב"כ עו"ד אורי בן יוחנה
נגד
המשיבים:
1.ארצי ויין
2.עו"ד שי צוקרמן
3.עו"ד מאהר שחאדה
ע"י ב"כ עו"ד שי צוקרמן
פסק דין
השופט קובי ורדי – סג"נ
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופט עזריה אלקלעי) מיום 12/3/18 בת.א 52478-12-15 שדחה את תביעת המערערים כנגד המשיבים.
הרקע העובדתי, ההליכים והמחלוקות
2. מדובר בתביעת לשון הרע ע"ס 1 מיליון ₪ שהגישו המערערים כנגד המשיבים בגין פרסומים שבוצעו ע"י המשיבים שנטען כי הינם פסולים ומבישים, פגעו בשמם הטוב של המערערים ומהווים לשון הרע.
3. בכתב התביעה מפורט כי המערער 1 (להלן: "שי") הינו איש עסקים המשמש כמנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון של חברת פיוז'ן דנטל גרופ בע"מ (הלן: "פיוז'ן דנטל גרופ") וכן כיו"ר דירקטוריון חב' פיוז'ן סקנדינביה בע"מ (להלן: "פיוז'ן סקנדינביה") וחבר דירקטוריון בחברת פיוז'ן אירופה בע"מ (להלן: "פיוז'ן אירופה") והמערער 2 (להלן: "עופר") הינו איש עסקים המשמש כחבר דירקטוריון ומנכ"ל של פיוז'ן סקנדינביה.
4. המשיב 1 (להלן: "ארצי") הינו בעל עניין בחברת Washita Services Ltd (להלן: "ואשיטה") חברה זרה המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים המחזיקה ב-50% ממניותיה של פיוז'ן אירופה בה משמש ארצי כמנכ"ל.
המשיב 2 (להלן: "עו"ד צוקרמן") שימש ב"כ של ארצי וחברת ואשיטה במסגרת סכסוך שפרץ בין בעלי המניות בפיוז'ן אירופה. המשיב 3 (להלן: "עו"ד שחאדה") הינו עו"ד שכיר במשרדו של עו"ד צוקרמן.
5. לפי כתב התביעה, ביום 27/6/11 נחתם בין ואשיטה לפיוז'ן דנטל גרופ, הסכם מייסדים במסגרתו הסכימו הצדדים על הקמת פיוז'ן אירופה וארצי ומר רוני דרורי (להלן: "רוני") מונו כדירקטורים בפיוז'ן אירופה מטעם ואשיטה ושי ומר יעקב לוי (להלן: "יעקב") מונו כדירקטורים מטעם פיוז'ן דנטל גרופ.
כן הוסכם על הקמת פיוז'ן סקנדינביה המוחזקת ע"י פיוז'ן אירופה וחברת אי אנד או יזמות וניהול בע"מ (להלן: "E&O") בחלקים שווים.
6. בהתאם להסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה מונו רוני ושי כדירקטורים בפיוז'ן סקנדינביה מטעם פיוז'ן אירופה ועופר ומר ארז בנדט (להלן: "ארז") מונו כדירקטורים בפיוז'ן סקנדינביה מטעם חברת E&O.
7. לאחר שבין בעלי המניות בפיוז'ן אירופה התגלעו חילוקי דעות קשים, החליטה פיוז'ן דנטל גרופ להפעיל את סעיף ההיפרדות הקבוע בהסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה ובהתאם לכך נערכה התמחרות בין ואשיטה לפיוז'ן דנטל גרופ במסגרתה התחייבה ואשיטה לרכוש את כלל מניותיה של פיוז'ן דנטל גרופ בפיוז'ן אירופה בעבור 75,000 יורו.
8. על פי הסכם ההתמחרות העבירה ואשיטה תשלום ראשון בסך 25,000 יורו לנאמן וסירבה להעביר את יתרת התשלום בטענות שונות המתבררות בהליך משפט אחר בבית משפט השלום וכן הגישה ואשיטה בקשה למתן סעדים זמניים ובקשה לאישור ארבע תביעות נגזרות (להלן: "הבקשה לתביעות נגזרות") בשם פיוז'ן אירופה אשר נדחו בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת קרת-מאיר) מיום 26/10/15 (להלן: "החלטת המחוזי בבקשה לתביעות נגזרות").
9. לפי כתב התביעה, במהלך אותו סכסוך שפרץ בין בעלי המניות בפיוז'ן אירופה, פעל ארצי בעצמו ובאמצעות באי כוחו להכתמת שמם הטוב של המערערים ולהכפשתם בפני גורמים רבים איתם היו קשורים בקשרים עסקיים ומקצועיים, תוך הטחת האשמות חמורות ושקריות במערערים לפיהן ביצעו המערערים עבירות פליליות שונות, ובכלל זה גנבו כספים מפיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה, זייפו מסמכים ונתונים שונים הקשורים באותן חברות, ביצעו מעשי תרמית, מעלו בכספי החברה ונקטו בטקטיקות עסקיות פסולות.
10. על פי הנטען בכתב התביעה מדובר בפרסומים רבים בעלי אופי פוגעני ומכפיש שבוצעו ע"י המשיבים מתוך מניעים פסולים ומתוך כוונה לפגוע שיש בהם לשון הרע, כאשר מדובר בחוסר תום לב משווע של המשיבים שפרסמו פרסומים שקריים ופסולים שבוצעו על ידי המשיבים מתוך מניעים פסולים, מבלי שהאמינו באמיתות הפרסומים ולמצער לא נקטו באמצעים סבירים, או באמצעים כלשהם, על מנת להיווכח אם יש בהם ולו שמץ של אמת, טרם הפרסום.
11. הפרסומים הנטענים בוצעו ע"י המשיבים במסגרת הודעות דוא"ל רבות ומכתבים רשמיים אשר נשלחו ע"י המשיבים לעובדים הכפופים למערערים, לשותפיהם העסקיים, לבנקים ולנותני שירותים איתם היו קשורים המערערים.
12. בכתב התביעה מפורטים מספר סדרות של פרסומים וציטוטים שנטען שמהווים לשון הרע ופגיעה בזכות ל"שם טוב".
סדרה א' – פרסומים שבוצעו ע"י ארצי והופנו לעובדי המערערים: מנהלת החשבונות של פיוז'ן סקנדינביה, מנהלת החשבונות של פיוז'ן אירופה ורוני.
סדרה ב' – פרסומים שבוצעו ע"י עו"ד צוקרמן ועו"ד שחאדה והופנו לעובדי המערערים.
סדרה ג' – פרסומים שבוצעו ע"י ארצי והופנו לשותפיהם העסקיים של המערערים (כמו אלון לוי, רוני).
סדרה ד' – פרסומים שבוצעו ע"י ארצי והופנו למשרד רואי החשבון של החברות בקבוצת פיוז'ן, המנהל את ענייניהן החשבונאים של יתר החברות בקבוצת פיוז'ן.
סדרה ה' – פרסומים שביצע ארצי והופנו למנהלת החשבונות ועורכי הדין שניהלו את ענייניה של חברת פיוז'ן פולין (ורוני).
13. בכל הפרסומים הנ"ל נטען כי המשיבים הציגו את המערערים כמי שפועלים בתכססנות ובדברי רמיה בלתי חוקית, כמי ששלחו ידם בכספי החברה וכמי שנוקטים בטקטיקות עסקיות פסולות, במקצועיות לקויה ותוך זיוף מסמכים ונתונים ובכך עוולו על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), כשהפרסומים נעשו בחוסר תום לב, ממניעים פסולים ומתוך מטרה ברורה לפגוע במערערים, תוך הטחת האשמות חמורות בדבר ביצוע עבירות פליליות ומעשי מרמה ללא בדיקה וכדי להפעיל לחץ על המערערים מתוך מטרה לחלץ את השקעת ואשיטה בפיוז'ן אירופה, כשהטענות כבר נדחו בהחלטת המחוזי בבקשה לתביעות הנגזרות.
14. כתוצאה מהפרסומים המכפישים נטען שנגרם למערערים נזק ניכר, כשהם נדרשו לספק הסברים לטענות הקשות והמופרכות ובין היתר בפני שותפיהם העסקיים, בנקים ונותני שירותים שהיו עמם בקשרים מקצועיים, כמו מנהלות החשבונות ופיצוי בגין הפגיעה בשמם הטוב ועוגמת הנפש שנגרמה להם.
15. בכתב ההגנה טענו המשיבים כי מדובר בתביעת סרק, כאשר הצדדים מצויים שנים בסכסוך עסקי שהתנקזו לשתי תביעות ענק בבית משפט ונראה כי מדובר במסע נקם כנגד המשיבים בשל הליכים המתנהלים בין ארצי למערערים בבתי משפט.
16. מטרת הקמת פיוז'ן אירופה הייתה לשמש "צינור" להספקת הסחורה לחברות בנות שיוקמו באירופה כמו פיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן פולין, כאשר ארצי סבר וסבור שלפיוז'ן אירופה אין שום קיום עצמאי אלא כמפיצה של מוצרים לחברות הבת שלה ושעקיפתה ורכישת מוצרים ישירות מהיצרן פוגע בתכלית הקיום היחידה של פיוז'ן אירופה.
17. פיוז'ן סקנדינביה העדיפה לרכוש מוצרים בזול יותר ישירות מפיוז'ן דנטל גרופ שגם היא העדיפה למכור ישירות לפיוז'ן סקנדינביה כדי לא לשלם עמלה לפיוז'ן אירופה וכך נוצר קשר פסול בין שי (שפעל בשם פיוז'ן אירופה בפיוז'ן סקנדינביה) ובין עופר וארז, כאשר פיוז'ן סקנדינביה שילמה, מאחורי גבו של ארצי, לצדדי ג' הקשורים בשי, מאות אלפי ₪ ועופר וארז משכו סכומים שלא הגיעו להם מקופת פיוז'ן סקנדינביה באישורו של שי.
18. בכתב ההגנה נאמר כי במועדים הרלבנטיים לתביעה הצטיירה תמונה בפני ארצי של שיתוף פעולה בין שי ל- E&O, לשם פגיעה בואשיטה ובפיוז'ן אירופה וקיפוח שיטתי של זכויותיהן ומדובר בתרמית שנרקמה מאחורי גבו של ארצי, כאשר שי הפר בשיטתיות את הסכם ההתמחרות ופעל בכל דרך אפשרית ביחד עם ארז ועופר לריקון פיוז'ן אירופה וניסה לרוקן גם את פיוז'ן סקנדינביה מכל תוכן, הכל כנגד ואשיטה.
19. בשל כך, פתחו ואשיטה וארצי בהליכים משפטיים כנגד כל מי שהיה לו יד בקיפוחה של פיוז'ן אירופה, כולל הגשת הבקשות לתביעות נגזרות.
20. בכתב ההגנה ישנה חלוקה לשניים של הפרסומים: פרסומים שבוצעו ע"י ארצי ופרסומים שבוצעו על ידי עורכי הדין צוקרמן ושחאדה.
21. לגבי הפרסומים שבוצעו ע"י ארצי, נטען כי יש לקרוא את הפרסומים בהקשר בהם נכתבו, לבחון את הפרסום בכללותו מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום ולבחון האם מדובר בסכסוך עסקי ואם כן, מה מידת החומרה של הביטוי הפוגעני וה"אקלים" הסכסוכי שבו מצויים הצדדים שבמקרה זה הינו נרחב ביותר.
22. בכתב ההגנה מוסברים כל הפרסומים שנטען שבוצעו ע"י ארצי ונטען שאינם מהווים לשון הרע שכן מדובר בפרסומים ענייניים המתייחסים לסכסוך העסקי בין הצדדים, כאשר כל הצדדים לכלל ההתכתבויות היו חלק מאותו סכסוך עסקי הן כשותפים ישירים לחברות נשוא הסכסוך (יעקב, רוני, עופר) מנהלי חשבונות ורואי חשבון שטיפלו בחברות נשוא הסכסוך, סניף הבנק שבו התנהל חשבון פיוז'ן סקנדינביה ועוה"ד הפולניים.
23. כן נטען בכתב ההגנה שגם אם ייקבע שמדובר בלשון הרע, עומדת לארצי הגנת תום הלב שכן הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר בהתאם להגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, שכל תנאיו מתקיימים. כך גם כל הפרסומים נעשו ע"י ארצי בתום לב, כשהוא מאמין באמיתותם ולאחר שנקט באמצעים שהיו ברשותו כדי לוודא שאכן תוכן הפרסום הוא אמת, לאחר שארצי עשה מאמצים כבירים לבדוק את אמיתות טענותיו ופנה אף לשי לרואת החשבון שלו ולבנק לקבל מידע בקשר להתנהלות הכספים בחשבונות החברות ואמירותיו נכתבו מתוך אמונה שלמה שמעשיו הפסולים של שי יובילו לחיסולה של פיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן אירופה אמונה, שהולידה הגשת הבקשה לתביעות נגזרות על ידו לבית המשפט שאמנם נדחתה אך אין בכך להעיד על חוסר תום לבו.
24. כן נטען שפניותיו של ארצי נוסחו על ידו בעיצומו של סכסוך "עקוב מדם" וחרף זאת לא נעשו בהתלהמות יתרה ומתוך מטרה לפגוע, אלא באופן מדוד ושקול, במתחם הסבירות, בהתחשב בהקשר שנכתבו הדברים ושהנוסח החריף של הפרסום אינו שולל, כשלעצמו, את הגנת תום הלב.
25. כך גם נטען שלא היה כל מניע פסול או כוונה להפעיל לחץ על המערערים אלא המניע היחידי של ארצי היה למנוע את ריקונה של פיוז'ן סקנדינביה שהייתה הנכס היחידי של פיוז'ן אירופה.
26. כן נטען שלא הוכח הנזק שאירע ונתבע.
27. כך גם ישנה התייחסות בכתב ההגנה, בחלק המתייחס לפרסומים שנעשו על ידי עורכי הדין, לפרסומים שנטען בתביעה שבוצעו על ידי עורכי הדין שלגביהם נטען, בין היתר, מעבר לכך שאינם מהווים פרסום לשון הרע, שחלה לגביהם הגנת פרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כשמדובר בהגנה מוחלטת לגבי פרסום שנעשה ע"י בא כוחו של בעל דין תוך כדי דיון משפטי.
28. בכתב התשובה נטען כי סכסוך עסקי אינו מכשיר או מתיר השתלחות משולחת רסן ובוטה ופגיעה בכבודם ובשם הטוב של המערערים, כאשר לא עומדת לארצי הגנת סעיף 15(3) לחוק של "הגנה על עניין אישי כשר", שלא מתקיימים תנאיו וכן לא עומדת לעורכי הדין הגנת סעיף 13(5) לחוק שמדובר בלשון הרע שפורסם תוך כדי דיון.
פסק דינו של בית המשפט קמא
29. בית המשפט קבע כי אין ספק כי בפרסומים נשוא התביעה מתקיים יסוד הפרסום, כאשר הפרסומים נועדו גם לאנשים אחרים מלבד הנפגעים ולפחות חלק מהפרסומים מהווים לשון הרע אודות "פעולה לא חוקית", משיכת כספים לא כשורה", "גניבה", "אי סדרים כספיים חמורים", "סילוף תוכן ישיבת דירקטוריון", "שקרים".
30. בית המשפט קבע כי למשיבים לא עומדת הגנת "אמת בפרסום" שיסודה בסעיף 14 לחוק, כאשר לא מדובר בעניין ציבורי אלא בסכסוך מסחרי בין חברות ואנשי עסקים פרטיים וגם אם היה עניין ציבורי הרי המשיבים לא הוכיחו כי דברי "לשון הרע" שהיו בפרסומים הינם דברי אמת, הגם ששוכנע שהמשיבים עצמם האמינו כי הדברים שהם מייחסים למערערים הינם אמת, כאשר גם בהחלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשות ואשיטה להגשת תביעות נגזרות נקבע שאין תשתית ראייתית לטענות אלו.
31. בית המשפט קבע כי חלה הגנת סעיף 13(5) לחוק של פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי והגנה זו חלה הן על פרסומי עורכי הדין והן על פרסומי ארצי כהגנה מוחלטת החלה לאחר שכל ההתכתבויות נשלחו לגורמים רלוונטיים לסכסוך ולא לזרים.
32. כן קבע בית המשפט שחלה גם הגנת סעיף 15(3) לחוק של פרסום, בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי כשר, כאשר הפרסום נעשה לצורך ההגנה על זכויותיהן של חברות פיוז'ן אירופה או פיוז'ן סקנדינביה אשר ארצי היה דירקטור בהן, בהאמינו כי המשיבים וקבוצת החברות בשליטתם פועלים כדי להוציא את הכספים שלא כדין, כאשר הניסוחים שפורסמו מתונים למדי ואינם קיצוניים ותוכן הפרסומים אינו חורג מרמה סבירה של חריפות מצד החושש כי הוא מרומה וכי מבקשים לנשלו מרכושו.
33. כך גם קבע בית המשפט כי אינו סבור כי תפוצת הפרסום חרגה מהמותר, שכן הפרסומים הופנו לחברות המעורבות, למנהלת החשבונות של החברות, לרואי החשבון של החברות ולעורכי הדין של חברות מעורבות, כאשר הפניית הפרסום אל אותם אנשים יש בו כדי לשרת את עניינו האישי הכשר של המפרסם.
34. בית המשפט לא קיבל את טענת המערערים שארצי לא עשה דבר כדי לבדוק כי הדברים שנכתבו הינם נכונים או כי לא האמין בדברים אלו ובעניין זה העדיף את גרסת ארצי לפיה במשך תקופה ארוכה ניסה לבדוק את אמיתות טענותיו באמצעות פניות למנהלת החשבונות, לשי ולבנק ובית המשפט האמין כי כל ההתכתבות שנעשתה ע"י ארצי בקשר עם התביעה נעשתה מתוך אמונתו כי מעשיו של שי פוגעים בו ובחברות פיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן אירופה, כאשר בעקבות אמונה זו אף הוגשה הבקשה לתביעות נגזרות לבית המשפט והעובדה שהבקשה הנ"ל של ארצי והחברות מטעמו נדחתה בבית המשפט אינה מלמדת על כך כי ארצי לא האמין בטענותיו.
35. לכן, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את המערערים לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 100,000 ₪.
טענות הצדדים בערעור:
36. בפתחו של פרק זה יצוין כי במהלך הדיון בערעור שנערך בפנינו ביום 23.1.19, הסכימו המערערים להעמיד את החזית מול עורכי הדין, המשיבים 2-3, בנושא ההוצאות בלבד. לפיכך, לא יפורטו טענות המערערים והמשיבים בכל הנוגע לפרסומים שנעשו על ידי המשיבים 2-3.
37. לטענת המערערים, פסק הדין נעדר התייחסות כלשהי לטענות ולראיות הרבות שצורפו על ידם ומפריכות את כלל ההגנות שנטענו על ידי המשיבים.
עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא אף התעלם מקביעותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין החלוט בבקשה לאישור התביעות הנגזרות אשר יצר וביסס מעשה בית דין והשתק פלוגתה ביחס למרבית טענות המשיבים. עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא נמנע מלתת משקל ראייתי לעובדה ששי לא נחקר על נקודות רבות במסגרת תצהירו.
38. לעניין ההגנה של פרסום בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי כשר שבסעיף 15(3) לחוק, טוענים המערערים לא מתקיימים תנאיה המצטברים של הגנה זו, כאשר עולה כי מתוכן הפרסומים שנעשו על ידי ארצי עולה שלא מתקיים קשר כלשהו בין הפרסומים לבין ההגנה הנטענת על זכויותיהן של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה. יתרה מכך, לשיטת המערערים אף לא היה בכוחם של הפרסומים כדי למנוע פגיעה כלשהי באותן חברות.
39. בהקשר זה מוסיפים המערערים וטוענים כי הפרסומים נעשו על ידי ארצי על מנת להדוף דרישות תשלום שהופנו אליו ולצורך "הכשרת" או "הצדקת" חילול התחייבויותיו החוזיות. לפיכך, סבורים המערערים כי מדובר דווקא בהגנה על עניין אישי שאינו כשר.
40. על כך מוסיפים המערערים וטוענים כי אף אם ארצי אכן עשה את הפרסומים לצורך הגנתן של החברות, הרי שממילא מדובר בהכפשות מיותרות שלא היו רלוונטיות לצורך ההגנה על אותו עניין אישי כשר ובניסוחים קיצוניים העולים הרבה מעל ומעבר לדרוש בנסיבות העניין.
41. כך גם טוענים המערערים כי לא היה בפנייה לכל אותם גורמים אליהם הופנו הפרסומים כדי לשרת את מטרותיו (הנטענות) של ארצי. זאת, כאשר מנהלות החשבונות בחברה הן שכירות אשר אינן מקבלות החלטות אלא כפופות להוראות הממונים עליהן, כאשר אין בכוחו של משרד רואי החשבון של החברות כדי למנוע את הברחות הכספים הנטענות. כך גם לגבי שותפיהם העסקיים של המערערים וסניף הבנק בו התנהל חשבונה של החברה.
42. לעניין תום הלב, טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא עת דחה את טענתם לפיה ארצי לא עשה דבר על מנת לבדוק האם הדברים שפורסמו על ידו הינם אמת או כי לא האמין בדברים שפורסמו על ידו. המערערים מציינים כי הם כלל לא נחקרו על תצהיריהם בסוגייה זו כי גרסתו של ארצי נטענה בעלמא ובלשון רפה מבלי שצורפו ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו.
43. כל זאת, כאשר המערערים טוענים כי בהחלטה שניתנה בבקשה לאישור התביעות הנגזרות נקבע מפורשות כי טענותיו של ארצי כלפי המערערים עומדות בסתירה גמורה לפעולותיו בזמן אמת וכי כל טענותיו של ארצי נדונו ונדחו באופן המקים מעשה בית דין, השתק ומניעות ביחס לטענותיו לפיהן המידע הרלוונטי לבירור טענותיו לא היה זמין, גלוי וידוע לו.
כך גם, לטענת המערערים, טענותיו של ארצי ובהקשר זה נסתרות מהראיות הרבות שצורפו על ידם.
כך גם נטען כי לא מתקיימת ההגנה והחסינות לפי סעיף 13(5) לחוק.
44. לעניין ההוצאות שנפסקו, טוענים המערערים כי מדובר בהוצאות מופרזות, בלתי ראויות ובלתי מידתיות, כאשר נפסק כי עליהם לשלם סכום הוצאות השווה לסכום אותו תבעו מאת המשיבים 2-3. לשיטתם, חיוב בהוצאות בסכום חריג זה מהווה הטלת הוצאות עונשיות על המערערים על שהעזו לממש את זכותם החוקתית שבפנייה לערכאות לצורך טיהור שמם הטוב.
כמו כן, המערערים מפנים לכך שההליך שהתנהל בבית משפט קמא היה הליך מצומצם, כאשר התקיימו ישיבת קדם משפט אחת, דיון הוכחות אחד וסיכומים בעל פה (אף מבלי הליכים מקדמיים או בקשות ביניים).
45. לשיטת המשיבים, דין הערעור להידחות. לטענתם, הערעור מבוסס על "ויכוחים עקרים" עם קביעות עובדתיות מובהקות וממצאי מהימנות חד משמעיים שעניינם בתחולת ההגנות.