28. בכתב התשובה נטען כי סכסוך עסקי אינו מכשיר או מתיר השתלחות משולחת רסן ובוטה ופגיעה בכבודם ובשם הטוב של המערערים, כאשר לא עומדת לארצי הגנת סעיף 15(3) לחוק של "הגנה על עניין אישי כשר", שלא מתקיימים תנאיו וכן לא עומדת לעורכי הדין הגנת סעיף 13(5) לחוק שמדובר בלשון הרע שפורסם תוך כדי דיון.
פסק דינו של בית המשפט קמא
29. בית המשפט קבע כי אין ספק כי בפרסומים נשוא התביעה מתקיים יסוד הפרסום, כאשר הפרסומים נועדו גם לאנשים אחרים מלבד הנפגעים ולפחות חלק מהפרסומים מהווים לשון הרע אודות "פעולה לא חוקית", משיכת כספים לא כשורה", "גניבה", "אי סדרים כספיים חמורים", "סילוף תוכן ישיבת דירקטוריון", "שקרים".
30. בית המשפט קבע כי למשיבים לא עומדת הגנת "אמת בפרסום" שיסודה בסעיף 14 לחוק, כאשר לא מדובר בעניין ציבורי אלא בסכסוך מסחרי בין חברות ואנשי עסקים פרטיים וגם אם היה עניין ציבורי הרי המשיבים לא הוכיחו כי דברי "לשון הרע" שהיו בפרסומים הינם דברי אמת, הגם ששוכנע שהמשיבים עצמם האמינו כי הדברים שהם מייחסים למערערים הינם אמת, כאשר גם בהחלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשות ואשיטה להגשת תביעות נגזרות נקבע שאין תשתית ראייתית לטענות אלו.
31. בית המשפט קבע כי חלה הגנת סעיף 13(5) לחוק של פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי והגנה זו חלה הן על פרסומי עורכי הדין והן על פרסומי ארצי כהגנה מוחלטת החלה לאחר שכל ההתכתבויות נשלחו לגורמים רלוונטיים לסכסוך ולא לזרים.
32. כן קבע בית המשפט שחלה גם הגנת סעיף 15(3) לחוק של פרסום, בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי כשר, כאשר הפרסום נעשה לצורך ההגנה על זכויותיהן של חברות פיוז'ן אירופה או פיוז'ן סקנדינביה אשר ארצי היה דירקטור בהן, בהאמינו כי המשיבים וקבוצת החברות בשליטתם פועלים כדי להוציא את הכספים שלא כדין, כאשר הניסוחים שפורסמו מתונים למדי ואינם קיצוניים ותוכן הפרסומים אינו חורג מרמה סבירה של חריפות מצד החושש כי הוא מרומה וכי מבקשים לנשלו מרכושו.
33. כך גם קבע בית המשפט כי אינו סבור כי תפוצת הפרסום חרגה מהמותר, שכן הפרסומים הופנו לחברות המעורבות, למנהלת החשבונות של החברות, לרואי החשבון של החברות ולעורכי הדין של חברות מעורבות, כאשר הפניית הפרסום אל אותם אנשים יש בו כדי לשרת את עניינו האישי הכשר של המפרסם.
34. בית המשפט לא קיבל את טענת המערערים שארצי לא עשה דבר כדי לבדוק כי הדברים שנכתבו הינם נכונים או כי לא האמין בדברים אלו ובעניין זה העדיף את גרסת ארצי לפיה במשך תקופה ארוכה ניסה לבדוק את אמיתות טענותיו באמצעות פניות למנהלת החשבונות, לשי ולבנק ובית המשפט האמין כי כל ההתכתבות שנעשתה ע"י ארצי בקשר עם התביעה נעשתה מתוך אמונתו כי מעשיו של שי פוגעים בו ובחברות פיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן אירופה, כאשר בעקבות אמונה זו אף הוגשה הבקשה לתביעות נגזרות לבית המשפט והעובדה שהבקשה הנ"ל של ארצי והחברות מטעמו נדחתה בבית המשפט אינה מלמדת על כך כי ארצי לא האמין בטענותיו.
35. לכן, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את המערערים לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 100,000 ₪.
טענות הצדדים בערעור:
36. בפתחו של פרק זה יצוין כי במהלך הדיון בערעור שנערך בפנינו ביום 23.1.19, הסכימו המערערים להעמיד את החזית מול עורכי הדין, המשיבים 2-3, בנושא ההוצאות בלבד. לפיכך, לא יפורטו טענות המערערים והמשיבים בכל הנוגע לפרסומים שנעשו על ידי המשיבים 2-3.