46. בהקשר זה טוענים המשיבים כי בית משפט קמא הכריע בשאלה האם לארצי היה עניין אישי כשר; האם תוכן הפרסומים נועד להגן על אותו ענין; האם ארצי פנה לגורמים הרלוונטיים לצורך שירות הענין האישי הכשר והאם ארצי היה תם לב, על בסיס קביעות עובדתיות ברורות השלובות בממצאי מהימנות מובהקים. זאת, כאשר לשיטתם אין כל עילה להתערב בהכרעות אלו.
47. המשיבים מתייחסים לטענת המערערים לפיה הפרסומים שנעשו על ידי ארצי נעשו בעקבות דרישות של נותני שירות כאלה ואחרים לקבל את כספם ולפיכך מדובר בעניין אישי שאינו כשר. המשיבים מבהירים כי בהתאם להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה, התחייבותו של ארצי לשאת בעלויות 50% מהוצאות החברה כפוף לכך שלחברה אין משאבים לממן אותן בעצמה, אלא שהסיבה לכך שמשאבים אלו לא היו בקופת התחברה, כך לטענת המשיבים, היא משיכתם של כספים שלא כדין מקופתה על ידי המערערים. במצב דברים זה סבורים המשיבים כי מדובר בהגנה על עניין אישי כשר מובהק.
48. עוד בהקשר זה טוענים המשיבים כי ארצי ניסה לעורר את שומרי הסף; מנהלי החשבונות, סניף הבנק וגורמים רלוונטיים אחרים כדי להקשות על הברחת הכספים.
לכן לשיטת המשיבים מתקיימים הן תנאיו של סעיף 15(3) לחוק והן חלה החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק.
49. באשר להוצאות שנפסקו, מפנים המשיבים להלכה לפיה רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות.
בנוסף, טוענים המשיבים כי הסכום שנפסק הוא סביר ביותר בהתחשב בכך שמדובר בהליך שלם שנוהל מתחילתו ועד סופו, כאשר הוגשו במסגרתו כתבי טענות, נספחים ותצהירי עדות ראשית בהיקף כולל של מאות עמודים ונשמעו בו חמישה עדים. כך גם טוענים המשיבים כי פסק הדין שניתן הוא ארוך ומקיף, ומעיד בפני עצמו על מורכבות ההליך.
זאת ועוד, המשיבים מפנים לכך ששניים מהם הם פרקליטים ששלחו מכתבי התראה סבירים ומתונים ביותר, כך לשיטתם, במסגרת טיפול משפטי שגרתי, אשר נגררו להליכים בחוסר תום לב קיצוני תוך שהמערערים סירבו בתוקף לכל אורך הדרך למחוק את התביעה נגדם (עד להסכמה בערעור להעמיד כנגדם את המחלוקת בשאלת ההוצאות בלבד).
דיון והכרעה
50. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לקבל במלואו את ערעור המערערים כלפי ארצי וכן לקבל בחלקו את ערעור המערערים כלפי עוה"ד צוקרמן ושחאדה בעניין ההוצאות.
ערעור המערערים כלפי עורכי הדין
51. יש להדגיש שוב כי במסגרת הדיון בערעור הסכימו המערערים להעמיד את החזית מול עורכי הדין (המשיבים 2 ו-3) בנושא ההוצאות בלבד שנפסקו לזכותם הוצאות בסך 200,000 ₪ (100,000 ₪ לכל אחד מהם).
52. בעניין זה אני סבור כי ההוצאות שנפסקו לטובת עורכי הדין חורגות מהסביר, בהתחשב בהליך הקצר שהיה שכלל ישיבת הוכחות אחת וסיכומים בעל פה ובהתחשב בסכום שנתבע מהם בתביעה (200,000 ₪). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבים 2-3 היו חשופים לתביעת לשון הרע כנגדם שבסופו של יום נדחתה וקביעה זו נשארה על כנה. בנסיבות אלו אציע להפחית את ההוצאות ולהעמידן על סכום של 100,000 ש"ח (במקום 200,000 ₪) באופן שסכום ההוצאות שיש לשלם לכל אחד מהם יעמוד על סך של 50,000 ₪ במקום 100,000 ₪.
ערעור המערערים כנגד ארצי
53. לעניין ערעור המערערים כנגד ארצי אני סבור שיש מקום לקבלת הערעור ולקביעה שמדובר בפרסומים של לשון הרע.
פרסום לשון הרע
54. למעשה, אין מחלוקת ובכל מקרה ישנה הכרעה ברורה ומוצדקת של בית משפט קמא שמדובר בפרסומים המהווים לשון הרע, שעיקרם פרסומים על מעשי מרמה וגניבה שעשו המערערים.
להלן יובאו לדוגמא מספר פרסומים מייצגים שנשלחו למנהל החשבונות, רואי חשבון, שותפים עסקיים, עובדי החברות, בנקים, עורכי דין פולניים:
"שעופר יעביר מסקנדינביה לאירופה את שנמשך שלא כשורה".
"נוצרה חבות במע"מ עקב פעולה לא חוקית של מר וייזל".
"יש גניבה מתאגיד והגנב יישא בכל".
"מר שי ויזל גנב ולא שילם כספי הסורק וכן כספים נוספים המגיעים לפיוז'ן אירופה על פי כל דין והסכם".
"אי סדרים כספיים חמורים הכוללים הן משיכות כספים ע"י עופר שמש".
"כאשר גילתה מרשתי את התרמית שנערכה ואת המעילה בכספי פיוז'ן סקנדינביה"
"מדובר בגניבת כספים שלא כדין".
"שיחזיר הכספים שגנב כולל הסורק שלא שילם".
"נראה שהעבירות נמשכו על ידי מי מהמבצעים".
וכך הלאה וכך הלאה, פרסומים דומים רבים, שתוכנם לא מותיר מקום לדמיון לגבי ההאשמות המופנות כלפי המערערים למעשי גניבה ומרמה וביצוע עבירות פליליות, שברי כי הם מהווים פרסומים של לשון הרע.
טענת "אמת דיברתי"
55. כך גם לא נטענה למעשה בכתב ההגנה טענת הגנה של "אמת דיברתי" שבכל מקרה נשללה ובדין על ידי בית משפט קמא.
56. ואכן, לא בכדי אין בכל מקרה מקום ובסיס לטענות (אם היו) של ארצי לגבי אמיתות הפרסומים, כאשר לא רק שלא הוכחו טענות קשות אלו כלפי המערערים, אלא אף נקבע בהחלטת המחוזי בבקשה לתביעות נגזרות, בה נטענו אותן טענות לגבי משיכות כספים בסכומים גבוהים ע"י שי ועופר מקופת פיוז'ן סקנדינביה. כדי לעקוץ את פיוז'ן אירופה וטענות בעילת תרמית כלפי המערערים, שלא הוכחה תשתית ראייתית ראשונית בעילות התביעה הנטענות של הפרת חובת הזהירות והאמון או התרמית.
57. כך, בהחלטת המחוזי בבקשה לתביעות נגזרות נקבע גם כי הייתה הסכמה של הצדדים (כולל ארצי) למשיכת דמי ייעוץ מהחברה מדי חודש בו החברה רווחית, כולל הערה בכתב ידו של ארצי בעניין זה ולכן אין תשתית ראייתית ועילת תביעה כנגד המערערים דנן בגין משיכת דמי היעוץ. כן נקבע בהחלטה זו, כי ארצי עצמו יזם את זכות הפניה לספקים חליפיים על מנת להשיג מחיר טוב עבור פיוז'ן סקנדינביה, תוך קבלת טענת המערערים כי הערך האמיתי של פיוז'ן אירופה נובע מעצם אחזקותיה בפיוז'ן סקנדינביה ולא בעמלה שממילא ויתרה עליה.
58. כך גם נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתביעות נגזרות שאין כל תמיכה ראייתית בכך שמדובר בפעילות פסולה, תשלומים אסורים או תחרות פסולה מצד המערערים ושלא הוכח ולו ברמה הלכאורית ששי ועופר נהגו בתרמית והפרו את חובות הזהירות והאמון.
59. כך גם נקבע בהחלטה זו, לגבי חוסר תום ליבה של ואשיטה, שהיא מעוניינת לתבוע את נזקה שלה ושעתרה למעשה לפיצוי בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, על בסיס רצונו של ארצי לקבל חזרה את השקעתו, כאשר ואשיטה גם הציגה את טענותיה באופן מגמתי וחלקי תוך הסתרת ראיות ובניסיון להטעות את בית המשפט ומדובר בהתנהגות חסרת תום לב שלה.
60. כך גם נקבע בהחלטה זו כי ואשיטה וארצי היו מודעים בזמן אמת להעברות הכספים והתשלומים שבוצעו ושאין לקבל את עדותו של ארצי כאמינה שאינו יודע מתי הפסיקו התשלומים לעבור דרך פיוז'ן אירופה שכן הוא "לא יודע שום דבר ממה שנעשה" ושארצי וואשיטה פעלו בחוסר תום לב בהגשת הבקשה לתביעות נגזרות ואין מקום לקבוע כי הגשת התביעה היא לטובת החברה.
61. הנה כי כן, קביעות אלו תומכות בכך שנקודת המוצא לענייננו הינה שמדובר בפרסומים שאינם אמת וכל הטענות לגבי הגניבה ומעשי התרמית שביצעו המערערים לא הוכחו ובוודאי שלא יכולה הייתה לקום לארצי (גם אם היה טוען זאת) טענת הגנה של "אמת דיברתי".
62. בהנחה שמדובר אם כן בפרסומים המהווים לשון הרע, ואין ספק כאמור שפרסומים רבים על מעשי גניבה ומרמה הינם פרסומים שכאלו, יש מקום לבחון, כפי שעשה בית משפט קמא, האם יש הגנה למשיבים ובמקרה הקונקרטי לארצי.
תחולת סעיף 13(5) לחוק
63. לגבי סעיף 13(5) לחוק שלפיו פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי לא ישמש עילה למשפט אזרחי, שבית משפט קמא קבע שהוא חל ומתקיים, אני סבור שיש לבטל קביעה זו.
64. המבחן לתחולת סעיף 13(5) לחוק למתן חסינות לפי סעיף זה לפרסום הינו מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מד"י, פ"ד כח(2) 620, רע"א 43/11 עו"ד הרם נ' זקס (28/8/11), רע"א 1104/07 עו"ד חור נ' עו"ד גיל (19/8/09). הגנה זו חלה רק על פרסום המכוון כלפי מי שהוא צד למשפט ולא כלפי זרים שהינם אנשים מחוץ למשפט (רע"א 453/14 עו"ד מדר נ' אורן (1/6/14).
65. מכתב ההגנה שהגישו המשיבים עולה שטענת הגנה זו נטענה רק לגבי עורכי הדין – המשיבים 2-3, כאשר הגנה זו מופיעה בכתב ההגנה בחלק המתייחס לפרסומים שבוצעו על ידי עורכי הדין בלבד וכך גם נטען ע"י ב"כ המערערים בסיכומים שהיו בעל פה בבית משפט קמא שארצי טען טענת הגנה אחת ויחידה של הגנה על עניין אישי כשר לפי סעיף 15(3) לחוק.
והנה, בית משפט קמא החיל טענת הגנה זו על כל המשיבים, בלא לעשות אבחנה ביניהם ולא היה מקום לכך.
66. מכל מקום, וגם בהנחה שהיה ניתן לקבוע תחולת טענת הגנה זו גם כלפי ארצי ואף בהנחה שהדבר נטען ו/או שהמערערים לא טענו כנגד זאת וזה הוכשר, הרי לא היה מקום לקבלת טענת הגנה זו לגופה.
67. אין כל קשר בין ההליך המשפטי, גם לפי הפרשנות הרחבה ביותר שלו, לבין הפניות של ארצי לגורמים השונים וטענותיו שהמערערים עשו מעשי מרמה וגניבה ולא מדובר בפרסומים שנעשו תוך כדי דיון משפטי.
68. מדובר בפרסומים שבוצעו רובם ככולם ע"י המשיבים זמן רב בטרם התקיים הליך משפטי כלשהו בין הצדדים, כאשר פרסומים אלו נעשו גם לגורמים שאינם רלוונטיים לסכסוך, כמו מנהלי חשבונות, רואי חשבון, עורכי דין של חברה אחרת (כמו פיוז'ן פולין) בנקים, מבלי שיש קשר כלשהו בין הפרסומים להליך המשפטי שהתנהל אחר כך ומבלי שאותם פרסומים נדרשו לצורך ניהולו של הליך משפטי כלשהו.
69. כך, פיוז'ן פולין לא הייתה צד להתדיינות משפטית כלשהי בין הצדדים ואף בחקירת שי בבית משפט קמא הוא נשאל בחקירתו ע"י עו"ד צוקרמן שיאשר שההליך לא עסק בשום דבר ב פיוז'ן פולין, כאשר לא נטען לטעון מחד (כפי שארצי מנסה לעשות) שאין קשר לפיוז'ן פולין ומאידך שמדובר בקבוצת חברות המהוות למעשה ישות אחת ושאותה התייחסות לכולן.
70. כך גם פניה של ארצי למנהלת חשבונות להכין הוראות תשלום לספקים וכאשר מנהלת החשבונות עונה שאין בחשבון החברה יתרה מספקת לביצוע העברה וארצי כותב לה שעופר משך כספים מהחברה "שלא כשורה", או פניה של מנהלת החשבונות בעניין מע"מ ופתרון לתשלום וארצי משיב ומייחס לשי ביצוע פעולה לא חוקית, או פניה של מנהלת חשבונות לגבי מע"מ והעברת כספים ותשובת ארצי לגבי גניבת כספים ע"י שי, או סירוב לשלם שכ"ט לרואי חשבון תוך ייחוס פעולות גניבה לשי, אינם פרסומים שנדרשו כחלק מניהולו הרגיל של משפט ופעולות הנעשות תוך דיון משפטי ו/או לצורך דיון כזה ו/או קשורות אליו.
71. מדובר בפרסומים שבוצעו לצדדים שאינם קשורים להליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים כמו מנהלי חשבונות, בנקים, רואי חשבון ועורכי דין פולנים, שלא היו צד להתדיינות המשפטית ואין להם קשר הדוק לסכסוך (כפי שקבע בית משפט קמא) שנעשו גם ללא קשר לדיון משפטי ולא מספיק שמתקיים בסופו של יום הליך משפטי כדי לכרוך את כל הפניות שנעשו קודם לכן כחלק מאותו דיון משפטי.
72. נשוא התביעה והערעור הינם פרסומים שנעשו, לפחות ברובם, כלפי אנשים מחוץ למשפט ולא צדדים למשפט ומבחינה מהותית לא מדובר בפרסומים שנעשו בקשר עם ההליך המשפטי בכל שלב שלו, ולכן לא מתקיים סעיף 13(5) לחוק המקנה חסינות לארצי.
73. לכן, מעבר לכך שלכאורה לא היה מקום כלל לבחון טענת הגנה זו כלפי ארצי, לא היה מקום גם לקבלה לגופה וטענת הגנה זו לא עומדת לכן לארצי כנגד הפרסומים שעשה המהווים לשון הרע.
הגנת סעיף 15(3) לחוק של עניין אישי כשר
74. בניגוד לקביעת בית משפט קמא שסבר שחלה הגנה זו אני סבור שהיא לא עומדת לארצי.
75. באופן כללי, הגנה על עניין אישי כשר כמשמעה בסעיף 15(3) לחוק מושווית להגנה עצמית במשפט הפלילי, כאשר קיים צורך דחוף להגן בפרסום הכתבה נשוא התביעה על העניין האישי הכשר (ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555).
76. בענייננו, פניות למנהלת חשבונות שכירה ורואי חשבון לגבי תשלומים, חבות במע"מ, שכ"ט, אינה פעולה המהווה מעין הגנה עצמית הנצרכת למניעת פגיעה דחופה.
77. מי שטוען טענות כה חמורות של גניבה ומרמה, יכול לתבוע את מי שטוען כלפיו שעשה זאת (כפי שנעשה למעשה במסגרת הבקשה לתביעות נגזרות) אך משבחר לעשות פרסומים של אמירות שכאלו, תוך כדי פניות למנהלי חשבונות/רואי חשבון/בנקים/עורך דין, צריך לקחת בחשבון שאם לא יוכיח שדברים אלו הינם אמת הוא יכול להיתבע בעוולת לשון הרע בגין פרסומים פוגענים אלו.
78. בית המשפט העליון התייחס בע"א 6903/02 canwest global נ' עזור (פורסם בנבו 22/7/15) (להלן: "פס"ד עזור") לעניין של פרסומים במסגרת סכסוך עסקי (כאשר בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 7/10/15 בדנ"א 5407/15). כבוד השופט פוגלמן מציין בפסקה 13 לפסק דין עזור שבסכסוך עסקי יש להתחשב בזהות החברות או האנשים המעורבים בסכסוך המתוקשר (ציבורי או פרטי) העניין הציבורי ועל מה נסב הסכסוך, כאשר פרסום כלפי איש עסקים עלול להסב לו נזק ניכר ויש לבחון את מידת החומרה של הביטוי הפוגעני ומידת העניין הציבורי.
79. כבוד השופט פוגלמן אומר בפסקה 14 לפס"ד עזור בין היתר את הדברים הבאים לגבי פגיעה בשם הטוב בסכסוך עסקי:
"בצד זאת, יש להעניק משקל גם לפגיעה בשם הטוב שפרסומים על יריבים בסכסוך עסקי עשויים לגרום. חוק איסור לשון הרע אינו מבחין בין הגנה על שמו הטוב של האדם כפרט והטלת דופי בתכונותיו המוסריות לבין פגיעה באדם כאיש עסקים על ידי הטלת דופי בתכונותיו המקצועיות הרלוונטיות (לשון הרע: הדיון המצוי והרצוי, בעמ' 208-209). העובדה שחילופי דברים פוגעניים בין צדדים נעשים במסגרת של סכסוך עסקי, אף כזה שיש בו עניין ציבורי רב, אינה "מכשירה" פרסומים מפני קביעה שיש בהם משום לשון הרע, שכן העולם העסקי איננו עיר מקלט מפני הוצאת דיבה. אולי ההפך הוא הנכון: שמו הטוב של כל אדם יקר לו, וזה של איש עסקים אשר המוניטין שלו הם שאמורים לאפשר לו להתנהל בעולם העסקי, ליצור קשרים ולהקים שותפויות – מקל וחומר; שהרי המוניטין העסקי, כל אותם היתרונות שנצברים לאיש העסקים בשל תכונותיו, כישוריו ודימויו, הוא זה שמושך אחרים להתקשר עמו, זה אשר משפיע על לקוחות לשוב ולפקוד את עסקו. מכאן נובעת החשיבות הגדולה שיש לשם טוב עבור איש העסקים (ראו והשוו ע"א 5321/98 אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פ"ד נח(2) 241, 250-248 (2003)).
80. ואכן, העולם העסקי איננו "עיר מקלט" מפני הוצאת דיבה ופרסומים לגבי גניבת כספים ומעשי מרמה הינם חמורים ופוגעים ביותר בשמו הטוב של אדם גם אם מדובר ביריבם עסקיים ובאנשים הקשורים לעסקים (כמו רואי חשבון, מנהלי חשבונות, בנקים, עורכי דין).
81. לצורך קיומה של הגנת סעיף 15(3) לחוק יש צורך לקבוע שארצי עשה את הפרסום בתום לב ואני סבור שלאור קביעותיו של בית משפט המחוז בהחלטתו בבקשה לתביעות הנגזרות לא ניתן לקבוע ממצאים אלו ובוודאי לא ניתן לקבוע שארצי הוכיח את תום לבו ובכך נופלת למעשה כל הגנת סעיף 15 ואין צורך לבחון כלל את התקיימות תנאי סעיף 15(3) לחוק.
82. מכל מקום וגם בהנחה שארצי מתגבר על כך ואכן עשה את הפרסום בתום לב, אני סבור שלא מתקיימים כל ארבעת התנאים המצטברים הנדרשים לקיומה של הגנה זו (ראו שנהר בספרו דיני לשון הרע בעמוד 295) שהינם:
(א) שמדובר בענין אישי כשר אשר ההגנה עליו מצדיקה את הפרסום.
(ב) שתוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין.
(ג) שהפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראות הסעיף.
(ד) שהפרסום נעשה בתום לב.
83. אני סבור שהתנאי הראשון לא מתקיים בענייננו, משלא הוכח שהפרסומים בוצעו ע"י המשיבים לצורך הגנה על זכויותיהן של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה וזאת משאין קשר בין הפרסומים להגנת חברות אלו, מה גם שכבר נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתביעות נגזרות שמדובר בפעולות שנעשו ע"י ארצי שלא בתום לב ומצרכיו האישיים להחזיר את השקעתו.