37. לטענת המערערים, פסק הדין נעדר התייחסות כלשהי לטענות ולראיות הרבות שצורפו על ידם ומפריכות את כלל ההגנות שנטענו על ידי המשיבים.
עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא אף התעלם מקביעותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין החלוט בבקשה לאישור התביעות הנגזרות אשר יצר וביסס מעשה בית דין והשתק פלוגתה ביחס למרבית טענות המשיבים. עוד טוענים המערערים כי בית משפט קמא נמנע מלתת משקל ראייתי לעובדה ששי לא נחקר על נקודות רבות במסגרת תצהירו.
38. לעניין ההגנה של פרסום בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי כשר שבסעיף 15(3) לחוק, טוענים המערערים לא מתקיימים תנאיה המצטברים של הגנה זו, כאשר עולה כי מתוכן הפרסומים שנעשו על ידי ארצי עולה שלא מתקיים קשר כלשהו בין הפרסומים לבין ההגנה הנטענת על זכויותיהן של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה. יתרה מכך, לשיטת המערערים אף לא היה בכוחם של הפרסומים כדי למנוע פגיעה כלשהי באותן חברות.
39. בהקשר זה מוסיפים המערערים וטוענים כי הפרסומים נעשו על ידי ארצי על מנת להדוף דרישות תשלום שהופנו אליו ולצורך "הכשרת" או "הצדקת" חילול התחייבויותיו החוזיות. לפיכך, סבורים המערערים כי מדובר דווקא בהגנה על עניין אישי שאינו כשר.
40. על כך מוסיפים המערערים וטוענים כי אף אם ארצי אכן עשה את הפרסומים לצורך הגנתן של החברות, הרי שממילא מדובר בהכפשות מיותרות שלא היו רלוונטיות לצורך ההגנה על אותו עניין אישי כשר ובניסוחים קיצוניים העולים הרבה מעל ומעבר לדרוש בנסיבות העניין.
41. כך גם טוענים המערערים כי לא היה בפנייה לכל אותם גורמים אליהם הופנו הפרסומים כדי לשרת את מטרותיו (הנטענות) של ארצי. זאת, כאשר מנהלות החשבונות בחברה הן שכירות אשר אינן מקבלות החלטות אלא כפופות להוראות הממונים עליהן, כאשר אין בכוחו של משרד רואי החשבון של החברות כדי למנוע את הברחות הכספים הנטענות. כך גם לגבי שותפיהם העסקיים של המערערים וסניף הבנק בו התנהל חשבונה של החברה.
42. לעניין תום הלב, טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא עת דחה את טענתם לפיה ארצי לא עשה דבר על מנת לבדוק האם הדברים שפורסמו על ידו הינם אמת או כי לא האמין בדברים שפורסמו על ידו. המערערים מציינים כי הם כלל לא נחקרו על תצהיריהם בסוגייה זו כי גרסתו של ארצי נטענה בעלמא ובלשון רפה מבלי שצורפו ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו.
43. כל זאת, כאשר המערערים טוענים כי בהחלטה שניתנה בבקשה לאישור התביעות הנגזרות נקבע מפורשות כי טענותיו של ארצי כלפי המערערים עומדות בסתירה גמורה לפעולותיו בזמן אמת וכי כל טענותיו של ארצי נדונו ונדחו באופן המקים מעשה בית דין, השתק ומניעות ביחס לטענותיו לפיהן המידע הרלוונטי לבירור טענותיו לא היה זמין, גלוי וידוע לו.
כך גם, לטענת המערערים, טענותיו של ארצי ובהקשר זה נסתרות מהראיות הרבות שצורפו על ידם.
כך גם נטען כי לא מתקיימת ההגנה והחסינות לפי סעיף 13(5) לחוק.
44. לעניין ההוצאות שנפסקו, טוענים המערערים כי מדובר בהוצאות מופרזות, בלתי ראויות ובלתי מידתיות, כאשר נפסק כי עליהם לשלם סכום הוצאות השווה לסכום אותו תבעו מאת המשיבים 2-3. לשיטתם, חיוב בהוצאות בסכום חריג זה מהווה הטלת הוצאות עונשיות על המערערים על שהעזו לממש את זכותם החוקתית שבפנייה לערכאות לצורך טיהור שמם הטוב.
כמו כן, המערערים מפנים לכך שההליך שהתנהל בבית משפט קמא היה הליך מצומצם, כאשר התקיימו ישיבת קדם משפט אחת, דיון הוכחות אחד וסיכומים בעל פה (אף מבלי הליכים מקדמיים או בקשות ביניים).
45. לשיטת המשיבים, דין הערעור להידחות. לטענתם, הערעור מבוסס על "ויכוחים עקרים" עם קביעות עובדתיות מובהקות וממצאי מהימנות חד משמעיים שעניינם בתחולת ההגנות.