84. כך גם פניות לפרסומים שנעשו למנהלי חשבונות, רואי חשבון ועורכי דין פולנים בפיוז'ן פולניה, בכלל לא נעשו להגנה על עניין אישי כשר של החברות, כאשר תשלום שכ"ט ו/או מע"מ ו/או בירור עניינים כספיים ותוך כדי זה הכפשות והשמצות, לא מהוות הגנה על עניין אישי כשר המצדיק פרסומים אלו המהווים לשון הרע.
85. כך גם לא מתקיים התנאי השני של תוכן הפרסום שהוא לא יעבור את השיעור המספיק מבחינה הגיונית להגנת העניין האישי הכשר, כשמדובר במבחן ה"קשר ההגיוני" ורלבנטיות של הפרסום של לשון הרע להגנת העניין האישי הכשר (שנהר בעמוד 297 לספרו).
86. מעבר לכך שמדובר בתנאים מצטברים ואם לא מתקיים התנאי הראשון נופל ממילא גם התנאי השני, הרי ההכפשות וההשמצות שפורסמו לגבי מעשי גניבה ומרמה לא רלבנטיות להגנה הנטענת על העניין האישי הכשר של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה כשאין כל הצדקה לניסוחים חריפים אלו של ארצי.
87. להלן ציטוטים נבחרים מחקירתו של ארצי בבית משפט קמא מיום 3/1/18.
כך בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 10 – 25:
"ש. מפנה לנספח 10 לכתב התביעה. מצטט. כתב ההגנה שלך הסברת בסעיף 53.3 שבסך הכל הבהרת לטלי כי מי שאחרי כלפי הרשויות הוא תובע 1, התייחסת למייל שהפניתי בתחילת השאלה. למה לא כתבת את זה ככה למה היה צריך לכתוב כי הוא גנב למה היה צריך ניסוח כזה?
ת. יכול להיות כי ההתנסחות היא קיצונית אבל כזה אני שאני רואה דבר שלא כשורה
ש. מפנה לנספח 11. אתה כותב לטלי שמר ויזל גנב ולא שילם כספים סורק וכן כספי נוספים איך העובדה שאמרת על תובע 1 גנב משרתת את המטרה של מניעת גניבת כספים?
ת. אם אני אומר שמישהו לוקח והוא נותן הוראות אז צריך לבדוק אותו. גם היום אני טוען שהוא גנב. אני הזהרתי איש מקצוע שהוא גונב על ידי מתן הוראות.
ש. למה היה צריך להתנסח בצורה הזאת?
ת. מכיוון שאני אומר גם היום שהוא גנב
ש. זה לא נעשה אז על מנת למנוע גניבת כספים?
ת. מובן שכן למנוע. הערתי את עיניה של טלי.
ש. באיזה אופן העובדה שאתה מכנה אותו גנב תמנע הברחת כספים?
ת. אם יש לך בת שאתה יודע שהוא אלים אתה תגיד לה על מנת להזהיר אותה שלא תתחתן איתו. לא היה לי שום הגנה פה.
88. ובעמ' 15 לפרוט' (שורות 15-6):
"ש. מפנה לנספח 22. מייל מיום 22.01.15 עו"ד דנה ליבקיס פנתה אלייך וביקשה שתישא בתשלום מחצית שכר טרחתם בהתאם למקרה של הסדר המייסדים ענית כי אתה מנוע מלטפל בפיזון אירופה ואמרת כי תובע 1 לא יבוא בהצעות וישלם מהכספים שגנב?
ת. פשוטו כמשמעו.
ש. כיצד מילים כלפי תובע 1 יכולות להשתמע כהגנה על פיוזון אירופה?
ת. כי הוא גנב.
ש. איך האמירה הזאת עונה לפנייה שתשלם חצי?
ת. שי מוכן הגנב מוכן לשלם אני לא מוכן. אמרתי שאם יחזיר את הכסף לחברה אני אשלם.
ש. מתוך כעס?
ת. לא אמרתי מתוך כעס. אני לא רוצה לפגוע בשי זה לא מעניין אותי."
89. ובעמ' 16 לפרוט' שורות 18 -12:
"ש. כתבת כי שי כהרגלו מציג שקרים כעובדות איך זה משרת את זה לטובות החברה?
ת. נכון זה מה שאמרתי כי הייתה התכתבות שלמה ואמרתי שמה שהוא אומר לא חשוב יש להביא על כך עדויות.
ש. איך זה עזר לחברות מה שכתבת שם?
ת. כל הדבר היה מניעה שירקנו את החברה מהנכסים שלה גם אחרי שנחתם ההסכם למחרת היום העבירו את כל הכספים. באותה עת הייתי מרוגז כמו שאני לא יכול להיות אחרי ההסכם הוציאו מהחברה את כל הכספים שהיו.
90. ובעמוד 16 שורות 26 – 30:
ש. באיזה אמצעים סבירים נקטת כמו שטענת לוודא אם יש אמת בפרסומים שטענת?
ת. כתבתי להנהלת חשבונות שאני רוצה לקבל נתונים, יש פניות שלי ושל עו"ד שלי ולא קיבלנו נתונים. מה שאמר מר ויזל שהגיעו אליי חשבוניות זה שקר וכזב."
91. יש לציין שגם בדיון שנערך בפנינו בערעור ביום 23/1/19 (שורות 10 – 11 לעמוד 7 לפרוטוקול) חזר ב"כ המערער על כך שגם היום ארצי טוען שנגנבו כספים מקופת החברה.
92. מדברים אלו ניתן לראות את הדברים הקשים והחמורים שמטיח ארצי במערערים לגבי מעשי גניבה ומרמה, מאחר והיה מרוגז, בלא שיש להם קשר להגנה על עניין אישי כשר ובלא שתוכנם רלבנטי וקשור הגיונית לפרסומים.
93. כך גם לא מתקיים התנאי השלישי הנדרש לגבי התקיימות תנאי סעיף 15(3) לחוק לגבי תפוצת הפרסום שיופנה רק לאדם שלהגנת האינטרס שלו נעשה הפרסום או אל אדם המעוניין בעניין אישי כשר במי שלהגנת האינטרסים שלו נעשה הפרסום (שנהר בספרו בעמוד 298).
94. במקרה זה הפרסום שנעשה למנהלי החשבונות/רואי החשבון לא משרת את עניינו האישי הכשר של ארצי וגם אם מטרתו הייתה להגן על פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה, פרסומים למנהלות חשבונות שהינן שכירות העובדות בחברות או לסניפי בנקים או לרואי חשבון וע"ד פולנים בפיוז'ן פולין לא משרתים מטרות אלו, כשהם נעשו גם לצורך בירור תשלום מע"מ, תשלום לספקים, תשלום שכ"ט וכו'.
95. כך גם לא מתקיים התנאי הרביעי של פרסום שנעשה בתום לב ונקיטת אמצעים נדרשים על ידי המפרסם כדי לוודא שהדברים שהוא עומד לפרסם נכונים ומידת הפגיעה שבפרסום וחריגתם מתחום הסביר (שנהר בספרו בעמוד 299).
96. בעניין זה אינני מקבל את קביעת בית משפט קמא שמדובר בפרסומים שמבחינת מדרג חומרת לשון הרע שבהם הינם ניסוחים מתונים ואינם קיצוניים או חמורים מהדרוש, שכן מדובר בביטויים קיצונים וחמורים של גניבת כספים ומעשי מרמה שהינם חמורים וקיצונים ואינם מתונים ואינם סבירים כלל ועיקר, כאשר לא מדובר גם בסכסוך שיש לו עניין ציבורי משמדובר (כפי שקבע בית משפט קמא) בגורמים פרטיים שאינם מוכרים בציבור.
97. זאת, כאשר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתביעת נגזרות נקבע שארצי ידע על משיכות הכספים ואף הסכים לכך והכל בזמן אמת ושכל המידע הרלבנטי היה גלוי וידוע לו ולחברת ואשיטה בזמן אמת. לכן, קשה לקבל את טענתו של ארצי שלא ידע על הנתונים ומשיכות הכספים ובמיוחד משנקבע גם בהחלטת בית המשפט בבקשה לתביעות נגזרות שואשיטה וארצי פעלו בחוסר תום לב ותוך הסתרה של ראיות וניסיון להטעות את בית המשפט.
98. לכן, מכל הטעמים הנ"ל, לא עומדת לארצי הגנת תום הלב של סעיף 15(3) לחוק, לגבי הגנה של עניין אישי כשר וזאת עקב זאת שלא התקיימו כל ארבעת התנאים הנדרשים המצטברים (שמספיק שאחד מהם לא התקיים לסעיף 15(3) לחוק ו/או לא התקיים הבסיס הנדרש של תום הלב בסעיף 15 לחוק).
התוצאה
99. מכל הטעמים האמורים, דין הערעור כנגד המשיב 1 ארצי להתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא לגביו מבוטל ויש לקבוע כי מדובר בפרסומים המפורטים בכתב התביעה בפרסומים שנעשו ע"י ארצי כלפי המערערים המהווים עוולת לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.
100. הוצאות שנפסקו בפסק דינו של בית משפט קמא לזכות המשיב 1 ארצי מבוטלות ובמידה ושולמו יוחזרו למערערים (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומם ועד החזרתם) ובמידה וסכום זה הופקד ע"י המערערים בקופת בית המשפט ועוכב ביצוע תשלומו, הוא יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.
101. בהתחשב בקבלת הערעור לגבי ארצי בעניין האחריות, התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך דיון בשאלת הנזק (לגבי פרסומי ארצי בלבד).
המשיב 1- ארצי ישלם למערערים הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ בגין קבלת התביעה כנגדו בבית משפט השלום ובנוסף 30,000 ₪ בגין קבלת הערעור (סה"כ 80,000 ₪).
העירבון שהפקידו המערערים בערעור יוחזר להם באמצעות בא כוחם.
102. לגבי הערעור של המערערים כלפי עורכי הדין – המשיבים 2-3, כאמור בפסק דיני, הוא מתקבל בחלקו באופן שסכום ההוצאות יעמוד על סך של 50,000 ₪ לכל אחד מהם (במקום 100,000 ₪ לכל אחד מהם).
במידה ושולמו סכומי ההוצאות, יחזיר כל אחד מהמשיבים 2 ו-3 למערערים סכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד קבלת התשלום ועד למועד ההחזרה בפועל.
לאור קבלת הערעור כנגד עורכי הדין, באופן חלקי, ישלמו כל אחד מהמשיבים 2-3 למערערים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.
_________________
השופט קובי ורדי, סג"נ
השופט י' שנלר, אב"ד-סג"נ:
אני מסכים ומצטרף לפסק דינו המקיף של חברי.
___________________
השופט ישעיהו שנלר, סג"נ
אב"ד
השופטת ע' רביד:
אני מסכימה.
_____________________
השופטת עינת רביד
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קובי ורדי, סג"נ.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
השופט ישעיהו שנלר, סג"נ,
אב"ד השופט קובי ורדי, סג"נ השופטת עינת רביד