93. כך גם לא מתקיים התנאי השלישי הנדרש לגבי התקיימות תנאי סעיף 15(3) לחוק לגבי תפוצת הפרסום שיופנה רק לאדם שלהגנת האינטרס שלו נעשה הפרסום או אל אדם המעוניין בעניין אישי כשר במי שלהגנת האינטרסים שלו נעשה הפרסום (שנהר בספרו בעמוד 298).
94. במקרה זה הפרסום שנעשה למנהלי החשבונות/רואי החשבון לא משרת את עניינו האישי הכשר של ארצי וגם אם מטרתו הייתה להגן על פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה, פרסומים למנהלות חשבונות שהינן שכירות העובדות בחברות או לסניפי בנקים או לרואי חשבון וע"ד פולנים בפיוז'ן פולין לא משרתים מטרות אלו, כשהם נעשו גם לצורך בירור תשלום מע"מ, תשלום לספקים, תשלום שכ"ט וכו'.
95. כך גם לא מתקיים התנאי הרביעי של פרסום שנעשה בתום לב ונקיטת אמצעים נדרשים על ידי המפרסם כדי לוודא שהדברים שהוא עומד לפרסם נכונים ומידת הפגיעה שבפרסום וחריגתם מתחום הסביר (שנהר בספרו בעמוד 299).
96. בעניין זה אינני מקבל את קביעת בית משפט קמא שמדובר בפרסומים שמבחינת מדרג חומרת לשון הרע שבהם הינם ניסוחים מתונים ואינם קיצוניים או חמורים מהדרוש, שכן מדובר בביטויים קיצונים וחמורים של גניבת כספים ומעשי מרמה שהינם חמורים וקיצונים ואינם מתונים ואינם סבירים כלל ועיקר, כאשר לא מדובר גם בסכסוך שיש לו עניין ציבורי משמדובר (כפי שקבע בית משפט קמא) בגורמים פרטיים שאינם מוכרים בציבור.
97. זאת, כאשר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתביעת נגזרות נקבע שארצי ידע על משיכות הכספים ואף הסכים לכך והכל בזמן אמת ושכל המידע הרלבנטי היה גלוי וידוע לו ולחברת ואשיטה בזמן אמת. לכן, קשה לקבל את טענתו של ארצי שלא ידע על הנתונים ומשיכות הכספים ובמיוחד משנקבע גם בהחלטת בית המשפט בבקשה לתביעות נגזרות שואשיטה וארצי פעלו בחוסר תום לב ותוך הסתרה של ראיות וניסיון להטעות את בית המשפט.
98. לכן, מכל הטעמים הנ"ל, לא עומדת לארצי הגנת תום הלב של סעיף 15(3) לחוק, לגבי הגנה של עניין אישי כשר וזאת עקב זאת שלא התקיימו כל ארבעת התנאים הנדרשים המצטברים (שמספיק שאחד מהם לא התקיים לסעיף 15(3) לחוק ו/או לא התקיים הבסיס הנדרש של תום הלב בסעיף 15 לחוק).
התוצאה
99. מכל הטעמים האמורים, דין הערעור כנגד המשיב 1 ארצי להתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא לגביו מבוטל ויש לקבוע כי מדובר בפרסומים המפורטים בכתב התביעה בפרסומים שנעשו ע"י ארצי כלפי המערערים המהווים עוולת לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.
100. הוצאות שנפסקו בפסק דינו של בית משפט קמא לזכות המשיב 1 ארצי מבוטלות ובמידה ושולמו יוחזרו למערערים (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומם ועד החזרתם) ובמידה וסכום זה הופקד ע"י המערערים בקופת בית המשפט ועוכב ביצוע תשלומו, הוא יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.
101. בהתחשב בקבלת הערעור לגבי ארצי בעניין האחריות, התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך דיון בשאלת הנזק (לגבי פרסומי ארצי בלבד).
המשיב 1- ארצי ישלם למערערים הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ בגין קבלת התביעה כנגדו בבית משפט השלום ובנוסף 30,000 ₪ בגין קבלת הערעור (סה"כ 80,000 ₪).
העירבון שהפקידו המערערים בערעור יוחזר להם באמצעות בא כוחם.
102. לגבי הערעור של המערערים כלפי עורכי הדין – המשיבים 2-3, כאמור בפסק דיני, הוא מתקבל בחלקו באופן שסכום ההוצאות יעמוד על סך של 50,000 ₪ לכל אחד מהם (במקום 100,000 ₪ לכל אחד מהם).
במידה ושולמו סכומי ההוצאות, יחזיר כל אחד מהמשיבים 2 ו-3 למערערים סכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד קבלת התשלום ועד למועד ההחזרה בפועל.
לאור קבלת הערעור כנגד עורכי הדין, באופן חלקי, ישלמו כל אחד מהמשיבים 2-3 למערערים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.