--- סוף עמוד 15 ---
יחסית בדמות הפרשי הצמדה וריבית מוגדלים (על אודות ה"הישג" האמור והאופן שבו הוא הוצג למערערת ולציפי רפאלי ראו עדות רו"ח אייל בן יהונתן, שאף הוא ייצג את המערערת בפני פקיד השומה (להלן: "רו"ח בן יהונתן"), ואשר התייחס, בין היתר, לשכר הטרחה הגבוה שהובטח לו בע' 95 ש'20-31. ראו גם עדות המערערת בע' 506 ש' 9-14 וכן עדות ציפי רפאלי בע' 146 ש' 11-18. כן ראו דברי המפקחת אורנה לוי בתרשומת מיום 4.9.2014 [מע/6] בהתייחס להסכם השומה).
כאמור, שנת 2008 לא נכללה בהסכם השומה, ואולם המשיב לא טיפל בדוח שהוגש ביחס לאותה שנה, כך שבסופו של דבר שומת שנה זו התיישנה והפכה לסופית. לפיכך אין זה מן הנמנע כי "ההסכמה בשתיקה" הנ"ל כללה גם "התיישנותה" של שומת שנת 2008, כך שלא בדרך מקרה, ולא בשל חוסר תשומת לב, המשיב "הניח" לה להתיישן.
62. יש לציין כי על הלך רוחו של פקיד השומה בחתימת הסכם השומה ביקש להעיד, מטעם המערערת, עו"ד יועד פרנקל, שהיה באותה עת רפרנט מיסוי בינלאומי בפקיד השומה, וניהל את המגעים מול מיצגיה של המערערת (ע' 13 ש' 5-14 וכן ש' 20-26). לא מצאתי כי ניתן לייחס לה כל משקל, בין היתר גם בשל כך שנראה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם תרשומת שערך המפקח אלי עבודי בעקבות ייעוץ שקיים עם עו"ד פרנקל (מש/1), כמו גם עם האופן שבו פירש עבודי עצמו את אותה תרשומת (ע' 536 ש' 30 - ע' 538 ש' 8). לכל היותר גם בעדותו של עו"ד פרנקל היה כדי להצביע על אותה עמימות מכוונת באשר למשמעותו של הסכם השומה, כפי שתיארתי לעיל.
63. אבהיר מיד כי אותה "הסכמה בשתיקה" יכול שתהא לה איזו חשיבות בהליכים אחרים הנוגעים למערערת, ואולם באשר להליך שבפניי, אין בהכרח פירושה כי ניתן לקבל את טענת המערערת לפיה הסכם השומה הוא בעל נפקות לשנות המס שבערעור, במובן זה שיש בו כדי להשתיק את המשיב מלטעון כי המערערת היא תושבת ישראל באותן שנים, אלא יש לבחון את כלל הנסיבות הנוגעות לעריכתו.
64. בראש ובראשונה יש לתת את הדעת לטענות כבדות משקל של המשיב לפיהן התשתית העובדתית שהונחה בפניו על ידי המערערת, שהיוותה בסיס לחתימת הסכם השומה, וודאי זו המתייחסת לשנים מאוחרות משנות ההסכם, הייתה חסרה או אף מטעה. איני רואה מקום להתייחס בהליך דנן למכלול טענות המשיב בעניין זה. עיקר הדבר הוא כי בסופו של יום, ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות, מצאתי כי התמונה המלאה והשלמה אודות המערערת לא עמדה בפני פקיד השומה, ולפיכך אף מטעם זה אין מקום למערערת להסתמך על הסכם השומה לצורך שנות המס דנן.