אמות המידה שלאורן ייבחן "מרכז החיים" של הנישום הן בעיקרן אמות מידה אובייקטיביות, בעוד שלתחושותיו הסובייקטיביות של הנישום יינתן משקל מועט (ראו: עניין פלוני בפסקה 13; ע"א 4862/13 פקיד שומה כפר סבא נ' ספיר, [פורסם בנבו] פסקה 5 (20.5.2014) (להלן: "עניין ספיר")), כפי שהגדיר זאת בית המשפט העליון בע"א 8234/11 בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו, [פורסם בנבו] פסקה 15 (6.2.2014) "..אין לראות בהן [בתחושותיו הסובייקטיביות של הנישום – ש.ב] אלא מבחן משנה למבחן האובייקטיבי".
מקום ביתה הקבוע של המערערת בשנות המס
80. בית קבע הינו המקום שמשמש כבית עיקרי למגורי הנישום, להבדיל ממקום מגורים ארעי, כאשר אין כל הכרח שהבית יהיה בבעלותו של הנישום (ראו: ע"מ (מחוזי חיפה 19466-01-12 צור נ' פקיד שומה חיפה, [פורסם בנבו] פסקה 27 (21.10.2014)).
--- סוף עמוד 23 ---
81. למונח "בית קבע" לא קיימת הגדרה בפקודה. בע"מ (מחוזי תל אביב) 19898-03-13 אמית נ' פקיד שומה תל אביב [פורסם בנבו] (15.6.2016) מנה בית המשפט המחוזי, בפסקה 50 לפסק הדין, מספר יסודות הדרושים לכינון "בית קבע", וזאת בהסתמך על המונח המקביל הקיים באמנה הבינלאומית למניעת מסי כפל של ארגון ה-OECD:
"(א) זמינות המקום לשימוש האדם לפי רצונו ונוחותו; (ב) משך זמן ממשי בו המקום עומד לרשותו של האדם; (ג) מידה מסוימת של שליטה על הנעשה במקום ועל הגישה אליו; (ד) מידה מסוימת של ניצול בפועל של המקום כבית בידי הנישום; (ה) אופי שימוש "ביתי" במקום, דהיינו ניהול שגרת חיים בו, בנבדל מאופי הלינה בבית מלון למשל".
82. נראה כי בשעה שבוחנים את שאלת "בית הקבע" של הנישום, אין להסתפק בבדיקתו בנפרד של כל מקום מגורים בו הוא שוהה. יש לבדוק האם מדובר במקום מגורים עיקרי וזאת ביחס למקומות מגורים נוספים אפשריים הקיימים לנישום. כך, יכול שמבחינתו של נישום אחד בית מסוים ייחשב כ"בית קבע", מאחר שאין בידו להצביע על בית אחר שהוא בית הקבע שלו. לעומת זאת, אצל נישום שני, ובאותם תנאים, הבית הנבחן לא ייחשב כ"בית קבע" מפני שיכול הוא להראות כי דווקא בית אחר הוא בית הקבע שלו. ויכול שיתקיים מצב שבו יהא קשה לקבוע בית כלשהו שיהווה את "בית הקבע" של הנישום, כגון על שום שהוא נודד בין "בתים" רבים, כדי כך שלא ניתן להצביע על בית קונקרטי אחד כבית הקבע שלו. מנגד, יתכן שלנישום יהיה יותר מבית אחד שייחשב כ"בית קבע", מפני שבכולם הוא עושה שימוש ממשי ולא רק ארעי.