--- סוף עמוד 149 ---
661. בנסיעה זו מיכה טס עם נולה, גרושתו, לפריז, ככל הנראה לבקר את בנם עובד שהתגורר אותה עת בפריז, ומשם השניים נסעו ללונדון (ראה עמ' 3 לדו"ח הנסיעה, נספח 134 להלן, בו מופיע גם שמה של נולה – Levy Naula Marie – בין הנוסעים). השניים, ככל הנראה, נסעו לבקר את בתם, טובה לוי-נווה, המתגוררת בלונדון (סעיף 942; ההדגשות במקור). בדו"ח הנסיעה עבור נסיעה זו, מופיעה, כמובן, מטרת הנסיעה האלמותית – "יריד ופגישות לקידום תיירות" (סעיף 943). על פי דו"ח הנסיעה, פירוטי הויזה של מלונות שלום וכרטסת מיכה במלונות שלום, עלות הנסיעה עמדה על כ-25,000 ₪ לפי הפירוט להלן: טיסות + נסיעות (הסטור אלטיב) – 16,211 ₪; מסעדות – 3,190 ₪ (1,406 ₪ + 1,784 ₪); אש"ל והוצאות שונות – 5,364 ₪ (בהם זוכה, בין היתר, כרטיסו של מיכה; ובהערה 50, שם, בתחתית עמוד 201, נכתב כדלקמן: "מתוך כרטסת 230013: אש"ל מיכה צרפת ללא קבלות – 1,002 ₪ + אש"ל מיכה צרפת – 3,149 ₪ + נסיעות מיכה צרפת 1,212 ₪") (סעיף 944, על סעיפי המשנה שבו).
662. ב"טבלת ההסברים" (נספח 130 לעיל), טען מיכה, כי מדובר בנסיעה עסקית לצורך "יריד בלונדון". זאת, הגם שאותו יריד התחיל, לשיטתו הוא, ביום 8.11.2010 והסתיים ביום 11.11.2010 (ראה: נספח 131 לתצהיר מיכה). אילו אומנם מיכה היה טס ליריד, הוא היה יוצא מישראל ביום האחרון של היריד, וככל הנראה אף מגיע ליריד לאחר סיומו (סעיף 945).
663. מכל מקום, אין חולק, כי עם כניסת רשת "רימונים" לניהול המלון, עבר גם שיווק המלון לטיפולה הבלעדי של הרשת (סעיף 946). עם זאת, במסגרת עדותו "הסביר" מיכה, כי מאחר ששנת 2010 הייתה "שנת התפר" בין פעולות השיווק העצמאיות של החברות לבין כניסת רשת "רימונים" לתמונה, הוא ביקש לפגוש את מכריו – מנהלי המלונות מכל רחבי העולם – פעם אחת אחרונה – "היות וטיפלתי בנושא 30-40 שנה אני נוסע באותו יום ביום האחרון [של היריד] יוצא בבוקר מוקדם יש לי עדיין חדרים [צ"ל חברים] שם, יש לי אנשים שאני 30 שנה רואה אותם, בן אדם בעל בית..." (סעיף 947). בהמשך, לטענת ב"כ התובע, הפליג מיכה בשקריו וסיפר כיצד הגיע ליומו האחרון של היריד, פגש שם את מכריו, ואף נשאר שם מספר ימים לאחר מכן (סעיף 948; הציטוט בפרוטוקול מובא בהמשך הסעיף).
664. לטענות ב"כ התובע בסיכומיהם, בניגוד לתמונה האידילית של מפגש חברים מקצועי לאחר ה"היריד בלונדון", כל קשר בין סיפורו של מיכה לבין המציאות – כך נַראֶה – הינו מקרי בהחלט, ושקריו של מיכה – זועקים (סעיף 949 על סעיפי המשנה שבו):