902. לאור האמור לעיל, כותבים ב"כ התובע, בתת פרק ח.14.ו את הדברים הבאים תחת הכותרת "מן הכלל אל הפרט", כדלקמן (סעיפים 1674-1685):
"1674. על רקע האמור לעיל יטען איציק, כי ההיבטים השונים בהתנהלותו של מיכה, כפי שהוכחו בהרחבה לעיל, עולים כדי קיפוח, כמובנו בדין, הן ביחס לכל אחד ואחד מהרכיבים שהוכחו, כשהוא לכשעצמו, ובוודאי שבהצטרפם זה לזה.
1675. נסיבות הנובעות מאופיין של החברות – בענייננו, החברות הינן חברות משפחתיות הנמצאות בבעלות שני בעלי מניות בלבד – איציק ומיכה. בנסיבות אלו, אין – ולא יכול להיות חולק – כי מדובר בחברות העונות להגדרת "מעין שותפות", כפי שנקבע בעניין אדלר, לעיל.
1676. הנתבעים הודו, שהחברות הוקמו ונוהלו כחברות משפחתיות, וכי לאורך השנים הייתה לאחיו ולילדיו של עובדיה ז"ל ציפייה להשתתף, לו רצו, בניהול החברות ובקבלת.
1677. אופיין של החברות מקים, אפוא, לאיציק, ציפיה לגיטימית מוגברת לשותפות בניהול החברות, לקבלת מידע על פעולותיהן, לקבלת שכר ולשותפות ברווחיהן.
1678. המעשים שהוכחו, העולים כדי קיפוח – והנה, לא רק שציפיותיו הלגיטימיות של איציק לשותפות בניהול החברות וברווחיהן לא מומשו, אלא שהלכה למעשה סולק איציק מתפקידיו בחברות, ומיכה ניהל (ועודנו מנהל) את החברות כבעל מניות יחיד ועשה בה כבשלו. ולא למותר לציין, כי לצורך המעילה בנכסי החברה ובנוסף אליה, הותיר מיכה את איציק מנותק ממידע רלוונטי אודות החברה, התנהלות שהיא, כשלעצמה, עולה כדי קיפוח.
1679. בהקשר זה יפים דבריה של כב' השופטת מיכל רובינשטיין בעניין צנה, כאילו נכתבו ממש לענייננו:
'ניטרולו של המיעוט מכל הנעשה בחברה הוא, לטעמי, בגדר יצירה של נסיבות בהן השותפים
--- סוף עמוד 205 ---
בחברה משפחתית, נמצאים במעין גישוש באפילה בכל הנוגע לעניניה הפנימיים של החברה, שהיא גם קניינם. הווה אומר, ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט לניהול משותף כלשהו של החברה, מסוכלות ונדחות, ולא רק שאין ניהול משותף, אלא אין גם מידע המועבר אליהם באופן לגיטימי, בדרך המלך, כדי שידעו אל נכון מה קורה עם קניינם, וכדי שיוכלו לפחות להשמיע ולהציע. בכך אני רואה את עיקרו של הקיפוח' (שם, בפיסקה 49 לפסק הדין).
1680. קל וחומר, כאשר להסתרת המידע המתמשכת על ידי מיכה, הצטרפו גם עשרות הפעולות שנסקרו בהרחבה לעיל, ושמטרתן (ולמצער – תוצאתן) היחידה עלתה כדי העשרת כיסו של מיכה על חשבון החברות ועל חשבון איציק.