25. חלק ניכר מהטענות שאיציק מפנה למיכה כעת, הופרכו כליל כבר במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת. כך לדוגמא, בבקשה לאישור תביעה נגזרת טען איציק לרישום כוזב במסמכי תאגיד, לניהול כושל של מיכה לאורך השנים, לקשיים פיננסיים אשר עלולים למוטט את החברות לו תוצא להן שומת מס, וכיוצא באלה. איציק זנח טענות אלה כליל.
26. למעשה, כיום, איציק טוען את ההיפך הגמור. כך, טוען איציק, שהחברות היו כה מוצלחות ורווחיות עד שהיה ניתן לשלם את שכרו המוסכם של מיכה ללא דחיית מס, והיה ניתן לחלק אף יותר דיבידנדים.
27. הבקשה לאישור תביעה נגזרת התבררה כחסרת כל תוחלת. בעוד שאיציק "הוטרד" מחשיפת מס או מחשיפה פלילית כביכול לה גרם מיכה, או כי לא יחולק דיבידנד לכיסוי מיליוני השקלים ששולמו לו כהלוואות ("משיכות") במהלך השנים (עניין אשר הוכתר על-ידי ב"כ אז "כלב ליבו של ההליך"), התברר עם הזמן כבדיה מוחלטת.
28. כך, חולק באישור רשות המיסים דיבידנד רעיוני אשר כיסה את כל משיכותיו של איציק (כ-6,500,000 ₪), וזאת מבלי שהוא נדרש לשלם אגורה מכיסו. החברות גיבשו הסדר עם רשות המיסים, ובתוך כך הפחיתו במיליוני שקלים את דרישותיה. למותר לציין, כי החברות לא קיבלו שום סנקציה או קנס, ספריהן לא נפסלו, או נדרשו תיקונים כלשהם, וכיוצא באלה סיפורי איימה שכתב איציק במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת. אין אפוא כל חשיפה פלילית, ומעבר לתכנון מס מוצלח של מיכה (ממנו נהנה גם איציק). לא היה ולא כלום. לא כל שכן נזק המצדיק אישור תביעה נגזרת.
--- סוף עמוד 252 ---
29. מאז איציק נוהג בשיטה של פיזור ערפל סמיך על העובדות, ויורה לכל הכיוונים והכל בתקווה כי בתוך ירי בערפל זה משהו יפגע".
1071. בעיני ב"כ הנתבעים, סוגיית שכרו של מיכה, שהייתה שולית בעיני איציק, הפכה לעיקר, כפי שמסבירים ב"כ הנתבעים (סעיפים 30-35):
"30. וכך שינה איציק כיוון, החליף טענות בחדשות ובדה כזבים נוספים. שכרו של מיכה הפך ל"שדרת ההליך". לאחר שהטענה בנוגע לגובה שכרו של מיכה אוזכרה בפסקה אחת בלבד בבקשה לאישור תביעה נגזרת, ולאחר שכבש את הטענה במשך למעלה משנה וחצי(!) מהמועד בו נתגלעו המחלוקת בין הצדדים, ולמעלה משנה מהמועד בו מסר מיכה לאיציק בכתב, כי שכרו ידוע ומוסכם עליו מזה שנים רבות ועומד על 60,000 ₪ (נטו), בהתאם להסכמה ביניהם, הינה לפתע, השליך איציק על טענה זו את עיקר יהבו.
31. כמפורט בפרק ג' להלן, למרות ניסיונו של איציק לשזור בטענה חדשה וכבושה זו צבעים ורטוריקה של "גנבה" או "גזל", אין בה ממש. כפי שנראה להלן, הוכח בהליך זה, כי מאחורי ביטויים אלה אין דבר, זולת ניסיון להשחיר את מיכה ולהשפיע על בית המשפט הנכבד.