--- סוף עמוד 254 ---
39. ולאחר כל זאת, גם אין יסוד לטענת איציק, כאילו לא הייתה הסכמה ששכרו של מיכה כמנהלן של החברות יעמוד על סך של 60,000 ₪ (נטו). איציק אף ידע אודות האופן בו שולם שכרו של מיכה בפועל, ואִשְׁרֵר זאת בזמן אמת.
40. לא פחות מחמישה עדים העידו על כך שאיציק הסכים לשכרו המוסכם של מיכה בזמן אמת. בין אלה, ניתן למצוא את רו"ח החברות, רו"ח החיצוני שלהן, זוגתו לשעבר של מיכה, וכן עו"ד כהנוב אשר העיד, בחקירה ראשית, בנוגע להסכמה ביחס לשכרו של מיכה ומשיכות הצדדים, כדלקמן [עמ' 39 ש' 15-8 לפרוטוקול התנ"ג]:
"... אז הוא [איציק] אמר – יש לי הסדר עם מיכה, כל אחד מאתנו מושך 30 אלף ש"ח, חוץ מהמשכורת של מיכה, איציק מקבל 30 אלף ומיכה מקבל 30 אלף, הם קוראים לזה משיכה. [...] בגדול כל אחד מושך 30 אלף שקל פרט לזה שמיכה מפני שהוא עובד, ימשיך לקבל 60 אלף ₪ נטו פלוס הוצאות. אז מה שאיציק חזר ואמר וזה מה שאיציק חזר ואישר, ואף פעם לא הייתה על כך מחלוקת."
41. איציק בחר שלא לחקור את עו"ד כהנוב על ההסכמות שהושגו בין מיכה לאיציק בשנת 2006, עליהן העיד באריכות; כך גם, איציק בחר שלא לחקור את העדים הנוספים שהובאו בסוגיה זו; ובחר שלא להביא עדים אחרים (למשל לא זימן את רו"ח בן פורת לחקירה בעניין כפי שאמר שיעשה).
42. חלף זאת, העדיף איציק לבלבל ולערבב את ההסכמה משנת 2006, עם הסכמה אחרת, משנים קודם לכן, משנת 1994. לא בכדי, סיכומי איציק מתמקדים ומקדישים עשרות עמודי מלל על ההסכמה משנת 1994, אשר למעשה, כלל אינה רלוונטית לתביעתו (שכן לא על יסודה משולם למיכה שכרו המוסכם)".
1073. בסוגיית נסיעותיו של מיכה לחו"ל, מציגים ב"כ הנתבעים, עמדה הפוכה מזו של ב"כ התובע, טוענים את הדברים הבאים (סעיפים 43-48)
"43. באופן דומה, וכמפורט בפרק ד' להלן, אין ממש גם בטענות איציק לפיהן החברות מימנו נסיעות פרטיות של מיכה לחו"ל. בהליך זה הוכח, כי לנסיעותיו של מיכה הייתה תכלית עסקית והנסיעות לא
--- סוף עמוד 255 ---
בוצעו למטרות פרטיות כטענתו של איציק שנטענה ללא כל ראיה או אסמכתא. אין ולו נסיעה אחת עליה הביא איציק ראיות שתומכות בטענה שהמדובר בנסיעה פרטית אשר שולמה על-ידי החברות. להיפך, לפחות שבעה עדים שונים (חלקם חיצוניים ובלתי תלויים) העידו כי מיכה נסע גם נסע לנסיעות עסקיות.
44. איציק וצוותו הפכו כל אבן, ובדקו בזכוכית מגדלת בציציות של כל נסיעה ונסיעה של מיכה, על-מנת לנסות ולמצוא שמץ של חשש שמא נסיעה פלונית סווגה כנסיעה עסקית בעוד שהתבצעה לצרכים אישיים. ולאחר כל זאת, הצליח איציק להתייחס (בסיכומיו כמו בחקירותיו) למספר נסיעות בודדות, מתוך 110 נסיעות שלגביהן ביקש סעד, אשר גם לגביהן לא הצליח להביא להעלות חשש של ממש – ובטח שלא להוכיח את טענותיו.