1114. בנוסף לכך נטען בפרק ד.4 כי "בעוד שאיציק התייחס ל-6 נסיעות של מיכה בלבד, החברות מימנו לו (לאיציק ובני משפחתו) מספר דומה של נסיעות פרטיות, ועל כן הוא ממילא לא "הופלה" ולא "קופח".
1115. לעניין אי אמינות גרסתו של איציק, לטענת ב"כ הנתבעים, "גרסתו של איציק היא מתפתחת ומתגלגלת, ומהווה כולה הרחבת חזית אסורה – וגם בשל כך דין התביעה להידחות" (תת פרק ד.5).
1116. בתת פרק ד.6 מסבירים ב"כ הנתבעים, לאורך עמודים שלמים, כולל ציטוטים של עדים, כי "אפילו הנסיעות הבודדות אליהן התייחס איציק בסיכומיו אינן פרטיות".
1117. וכך מסכמים ב"כ הנתבעים את הפרק האמור של נסיעות לחו"ל (סעיפים 1613-1622):
"1613. פרק זה לא היה צריך לאחוז 70 עמודים בסיכומי איציק (כמו גם כ-65 עמודים בסיכומים אלה). אין כל פרופורציה בין הסכום הנתבע בפרק זה לבין המרכזיות שנתן איציק לפרק זה בסיכומיו. זאת, ככל הנראה משום שאיציק רואה בנסיעותיו של מיכה פלטפורמה נוחה להכפישו, מעבר לתביעה הכספית.
1614. פרק זה לא היה צריך לאחוז 70 עמודים בסיכומיו של איציק גם משום שדי בפגמים הדיוניים המהותיים שבתביעה זו בגין נסיעותיו של מיכה כדי לשלול את הסעד המבוקש מכל וכל. בכל 70 עמודיו, לא עלה בידיו של איציק לספק הסבר מניח את הדעת (או מתיישב עם הדין) מדוע פירט את הסעד הכספי המבוקש לראשונה בסיכומיו. אין מרפא לפגם זה, ודין התביעה בגין סעד זה להידחות כבר בשל כך.
1615. אין גם מרפא לפגם הערכי העולה מכך שדווקא איציק נסע לנסיעות פרטיות וחייב את החברות בעלויותיהן. אמנם, מיכה לא הלין על כך בזמן אמת, ואולם יש טעם לפגם (לשון המעטה) בכך שאיציק דורש ממיכה להשיב סכומים בשל נסיעות פרטיות (שלא היו), מבלי לגלות, לספר ולהשיב כספים, בגין נסיעותיו שלו.
--- סוף עמוד 275 ---
1616. בצר לו, ובהעדר כל ראיות לכך שמיכה אכן נסע לנסיעות פרטיות על-חשבון החברה, מנסה איציק לטעון להעברת הנטל לעניין זה. גם לכך אין כל בסיס בדין. הדרישה ממיכה או מהחברות להוכיח כי נסיעות ששולמו לפני שנים, בידיעת איציק בזמן אמת, הן נסיעות עסקיות היא דרישה מופרכת. לא על מיכה ולא על החברות נטל הבאת הראיות.
1617. כך או כך, מיכה נענה לאתגר ההוכחתי, והביא עדים רבים אשר העידו על נסיעותיו השונות ועל אופיין העסקי – בניגוד לטענותיו של איציק בעלמא. מיכה הביא ראיות לכך שאיציק ידע בזמן אמת על נסיעות אלו, ועל אופיין העסקי (ולא הפרטי) – ואף השתתף בחלקן!