1716.2 מכל מקום, איציק מושתק מלהעלות טענה כלשהי ביחס לצבירת ימי החופשה. זאת, הן מאחר שהוא בעצמו תובע את ימי החופשה שצבר בהתאם לאותה שיטה, והן מאחר שמידי חודש בחודשו – ובמשך שנים – הוא קיבל תלוש שכר, במסגרתו יכול היה להתרשם מכך שימי החופשה נצברים לו, ללא קשר לנוכחותו.
1716.3 אין כל בסיס לסעד אותו עותר איציק למחיקת כל יתרת ימי החופשה של מיכה: ראשית, הוכח שמיכה עבד באורך אינטנסיבי ביותר. לפיכך, הנהגת מדיניות של קיזוז ימי חופשה כנגד הימים שעבד הוא מוצדק, ולא יהא זה ראוי לשלול לו את כל ימי החופשה שצבר. שנית, גם הדין מאפשר למעסיק להעניק לעובדיו הטבה בדמות תוספת ימי חופשה, במטרה לפצות אותם על שעות עבודתם הרבות ועל מאמציהם. ביטול ההטבה, בחלוף שנים, אינו ראוי;
--- סוף עמוד 277 ---
שלישית, ממילא, לא ניתן למחוק את "כל" ימי החופשה שמיכה צבר מבלי לנקוב במספר ימים פרטני.
1716.4 ביחס לתביעתו של איציק להשבת הכספים בגין פדיון ימי החופשה – הוכח כי מדיניות פדיון ימי החופשה שנוהגת בחברות, אינה מנגנון "ייחודי" שניתן למיכה, ולכן איציק איציק כלל לא קופח. ממילא, מדובר בהטבה שהיא בבחינת נוהג, שלא ניתן לבטלה. איציק אינו יכול, בחלוף שנים, להתערב בהחלטות שמיכה קיבל ביחס למדיניות האמורה, בהתאם לסמכותו כמנהל.
1717. לבסוף, ולמען הזהירות, הן הטענות ביחס לצבירת ימי חופשה והן ביחס פדיון ימי חופשה – התיישנו".
ז.6 איציק ממילא לא עומד בתנאים הנדרשים לאישור תובענה נגזרת
1120. פרק זה, שהוא הפרק השישי בסיכומי הנתבעים, קצר הוא, והוא מכיל שתי טענות, המתייחסות לשני תנאים כדלקמן:
ו.1. התנאי הראשון: ניהול התביעה לא היה לטובת החברה.
ו.2. התנאי השני: איציק רחוק מלעמוד בדרישת תום הלב.
ז.7 איציק מעולם לא קופח ומעולם לא נשללה ממנו זכות כלשהי לה הוא זכאי כבעל מניות בחברות
1121. לעניין זה, מקדישים ב"כ הנתבעים את הפרק השביעי של סיכומיהם ומתייחסים לסוגיית הקיפוח שהיא עומדת בלב לבו של תיק זה.
1122. לאחר דברי מבוא (פרק ז.1), והתייחסות אל שרשורי גרסאות, הרחבות חזית אסורות והטעיות (פרק ז.2), עוסקים הנתבעים במסגרת הנורמטיבית (פרק ז.3) ואף הם מביאים את סעיף 191 לחוק החברות, פס"ד אדלר ופסיקה נוספת.
1123. עיקר הדיון הוא בתת פרק ז.4 שכותרתו "אין ממש באף אחד מ'מופעי הקיפוח' השונים עליהם מלין איציק", ובמסגרת זו תחת כותרות המשנה "נסיון מספר...", יש התייחסות לנושאים הבאים: