4066. שלישית, סעד שגוי נוסף טמון בדרישה להשבת סך של מיליוני שקלים (למעלה מ-5,000,000 מיליון ₪) אשר כלל לא שולמו למיכה, אלא לרשויות המס.
4067. ודוק: מושכלת ראשונים היא, כי לא ניתן לדרוש מאדם להשיב כספים שלא שולמו לו. ממילא, ככל שיקבע שסכומים כלשהם ששולמו לרשויות המס על-ידי החברות צריכים להיות מושבים להן – על החברות לפנות לרשויות המס להשבת הכספים הללו – ולא למיכה.
4068. ואולם, המקרה שפורט לעיל אינו המקרה היחיד שאיציק עתר להשבת כספים שלא שולמו למיכה אלא לרשויות המס. כך, לדוגמא (ומבלי למצות):
4068.1 בסעיף 767.6 עותר איציק להשבת כל סכום הגילום ששולם לרשויות המס (לא פחות מ-3,295,638 מיליון ₪). כאמור, סכום זה מהווה את גילום המס בגין השכר המוסכם ששולם למיכה, ואין מחלוקת כי שולם לרשויות המס.
4068.2 בס' 767.7-767.9 עותר איציק להשבת ההפרש בין "עלות השכר" המוסכם (60,000 ₪ נטו) לבין "עלות השכר" הנטען
--- סוף עמוד 305 ---
(42,000 ₪ ברוטו), זאת כאשר "בעלות השכר" נכללים סכומים (לא מבוטלים) אשר לא שולמו למיכה, אלא לרשויות המס, ועל כך אין מחלוקת. איציק לא פירט בתחשיב את רכיב המס, אך ברור כי מדובר במיליוני שקלים.
4068.3 בסעיפים 767.3-767.2 מבוקש החזר של 458,789 ₪ (ששולמו לחברת מיכה לוי אחזקות בע"מ בגין חוב שכר למיכה), אשר אין מחלוקת כי לא שולמו למיכה בפועל, אלא מדובר בסכום ששולם לרשות המיסים.
4069. רביעית, איציק עתר למספר סעדים אשר זהים במהותם לסעדים אחרים בבחינת כפל מיותר. במילים אחרות – איציק עתר מספר פעמים להשבה של אותם כספים.
4070. כך, איציק מבקש את כל ההפרש שבין השכר המוסכם (60,000 ₪ נטו), לבין השכר הנטען (42,000 ₪ ברוטו) [ס' 767.5]. ואולם, איציק תובע בנוסף גם סכומים שונים המרכיבים את השכר המוסכם (60,000 ₪ נטו) ששולם למיכה והמוכלים בו. קרי – תשלומי דמי הניהול, התשלומים לנולה ומיכל, והתשלומים מהכרטסת המשותפת [ס' 767.4-767.1].
4071. כלומר, פעם אחת איציק מבקש כי יושב כל סכום שקיבל מיכה מעבר לשכר שלשיטתו מגיע למיכה; ופעם שנייה איציק מבקש כי יושבו סכומים שקיבל מיכה שלא כדין (לשיטתו). המדובר, כמובן, "באותה הגברת בשינוי אדרת".
4072. כפילות נוספת הינה ביחס לדרישה לתשלום הפרש "עלות המעביד" בין השכר המוסכם לשכר הנטען [ס' 767.7 לסיכומי איציק] – כאשר בסכום זה נכלל מרכיב מס אשר קיים כבר ממילא במסגרת הגילום (3,295,638 מיליון ₪) לו כאמור איציק עתר בסעד נפרד [ס' 767.6].