--- סוף עמוד 314 ---
1216. בתת פרק יח.9, מתייחסים ב"כ הנתבעים לנושא זה "יש לדחות את דרישת איציק לתשלום זכויות סוציאליות". וכך נכתב באותו תת פרק:
"4102. כסעד חלופי לסעד הקודם, תבע איציק פיצויי פיטורין, פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת בגובה משכורתו האחרונה, וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע [ס' 2255]. אף בסעדים אלה יש פגמים מהותיים. כך, לדוגמא (ומבלי למצות):
4103. ראשית, הסעד הנדרש בסיכומי איציק, אינו דומה לסעד הנתבע בכתב התביעה.
4104. כך, בכתב התביעה (נספח 50) ובהודעת ההבהרה (ס' 8-7), עתר איציק לפיצוי פיטורין בסך 3,201,039 ₪ (בתוספת פיצוי הלנה), וכן סך של 113,173 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ובגין "אופן הפיטורין". בנוסף, תבע איציק "פדיון ימי חופשה ודמי הבראה כדין – בהתאם לנתונים המצויים בידי הנתבעים".
4105. בסיכומיו [ס' 2255], דרש איציק כי בית המשפט הנכבד יורה לחברות להשיב לו סך של 86,041 ₪ בגין פיצוי פיטורין (לפי נספח 285 לסיכומיו), סך של 20,000 ₪ בגין פידיון ימי חופשה (לא ברור על בסיס מה נקבע סכום זה), סך של 100,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע, וכן דמי הודעה מוקדמת לגביהם לא ננקב בסכום ספציפי (נטען כי סכום זה יהיה בגובה משכורתו האחרונה של איציק, כך שככל הנראה הכוונה היא "למשכורת" בסך 10,000 ₪).
4106. יוצא אפוא, כי בעוד שהסעד החלופי בתביעה הועמד על 3,314,212 ₪, בסיכומיו של איציק סכום הסעד "עודכן" לפתע והועמד על סך של 216,041 ₪. דהיינו, הסעד פחת בסך 3,108,212 ₪, קרי בשיעור של כ-93%.
4107. אמנם, במקרה זה "עדכון" התביעה היטיב עם החברות, אך הוא משקף היטב את האופן השרירותי והמטעה בו נקבעו וחושבו הסעדים אותם כתב איציק בסיכומיו, וכיצד מיליוני שקלים(!) במקום אחד מוספים ובמקום אחר מופחתים – והכל ללא כל נימוק, וללא כל בקשה מתאימה, ובעיקר תוך זילות הוראות הדין וזמנם של בית המשפט הנכבד והצדדים.
4108. שנית, אין מחלוקת שמדובר בסעדים כספיים מובהקים (המוסווים במסווה של סעדים הצהרתיים), שאינם פטורים מאגרה בהתאם
--- סוף עמוד 315 ---
להסדר הדיוני מיום 18.8.2015, ועל כן היה על איציק לשלם אגרה בגינם".
1217. הנושא הבא בפרק הסעדים שבסיכומי ב"כ הנתבעים הוא תת פרק יח.10, שזה לשונו: "אין ממש גם בדרישת איציק למתן סעד הצהרתי לפיו הוא אינו חייב בכל חוב קודם לשנת 2006 ובחובות ההיסטוריים של בעלי המניות הקודמים". וכך נכתב באותו תת פרק: