4119. ראשית, כזכור, הליך התנ"ג הסתיים ביום 18.8.2015 בהסכם דיוני, אשר הסדיר את אופן סיומו של אותו הליך ותחילת ההליך דנא.
4120. באשר לבקשה לאישור תביעה נגזרת, בסעיף 16 להסכם הדיוני, מעל שורת החתימות הכוללת בין היתר גם את חתימתם של איציק ושל עורך-דינו, קבעו הצדדים, ברחל ביתך הקטנה, כי "כל צד נושא בהוצאותיו".
4121. בהתאם לאמור, נתן בית-המשפט הנכבד להסכם הדיוני תוקף של החלטה, המהווה בפועל פסק-דין אשר סיים את הליך התנ"ג, כאשר בסעיף 2 לאותו פסק-דין שב בית המשפט הנכבד וקבע כי – "אין צו להוצאות וכל צד נושא בהוצאותיו", ובסעיף 3 לפסק-הדין, קבע כי – "בכך הסתיים תיק התנ"ג".
4122. הדברים ברורים. זכותו של איציק לדרוש את הוצאות הליך התנ"ג נשללה במפורש בסעיף 16 להסכם הדיוני ובסעיף 2 לפסק-דינו של בית-המשפט הנכבד שנתן תוקף להסכם הדיוני. לאור האמור,
--- סוף עמוד 317 ---
איציק מושתק ומנוע מלתבוע כעת את חיובו של מיכה בהוצאות החברות, לאור קיומו של מעשה בית-דין. די בכך.
4123. באשר להליך זה, בסעיף 2 להסכם הדיוני מיום 18.8.2015 קבעו הצדדים כי רק במידה שמיכה והחברות יהיו מיוצגים יחד, אזי יהיה איציק רשאי לדרוש בחינה של סבירות הסדר "החלוקה" בין שכר הטרחה המשולם עבור ענייניו של מיכה אישית, לבין שכר הטרחה המשולם עבור החברות. כך בלשון סעיף 2 להסכם הדיוני:
"מוסכם כי מיכה והמשיבות יוכלו להיות מיוצגים על ידי עורך דין אחד ולא תיטען על ידי יצחק טענת ניגוד עניינים מכל מין וסוג שהוא. אם המשיבות ישלמו שכר טרחה
לעורך-דין המייצג גם את מיכה, יהיה רשאי יצחק להעלות נושא זה בפני בית המשפט, שיוכל להכריע האם הסדר "החלוקה" בין שכר הטרחה המשולם עבור ענייניו של מיכה אישית, לבין שכר הטרחה המשולם עבור המשיבות, הוא סביר".
4124. כלומר, ככל שמיכה יהיה מיוצג על ידי עורך דין אחר, קרי, בנפרד מייצוגן של החברות, כפי שאכן התרחש בפועל בתיק זה – (1) איציק לא יהיה רשאי לטעון לניגוד עניינים מכל מין וסוג שהוא, ו-(2) איציק לא יהיה רשאי להעלות את נושא "החלוקה" בין שכר הטרחה המשולם עבור ענייניו של מיכה אישית, לבין שכר הטרחה המשולם עבור החברות.
4125. גם את סעיף זה איציק מסתיר מבית המשפט הנכבד עת שהוא דורש (בעלמא) את שכר טרחת עורכי הדין בגין הליך הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.
4126. שנית, לא ברור העיגון המשפטי לדרישה שמיכה ישפה את החברות בגין ההליכים. לו הייתה מאושרת התביעה כנגזרת (ולא כך), אזי מיכה היה צריך לשלם הוצאות בגין הבקשה לאישור (כאמור לא קרה), ובתביעה הנגזרת עצמה (ככל שהייתה מאושרת), החברה הייתה התובעת, מיכה היה הנתבע, עו"ד פולמן היה ב"כ החברות, ושכר הטרחה של עו"ד פולמן היה ממומן על-ידי החברות. אלא מאי? למרות משאלות הלב של איציק (וב"כ) אף אחד מהדברים לא קרה.