1284. לפי הערכתי, הצגת איציק כמי שתכנן תקופה ארוכה להשתלט על החברות, ומצא תואנה לכך, היא "הסבר" של מיכה, כדי שתבנית עולמו תהיה מסודרת, שכן, כאמור לעיל, מיכה – סובייקטיבית – כי הוא בטוח שהוא זה שהעשיר את איציק; ואיציק במקום להגיד לו תודה על כך שנהיה עשיר בזכות מיכה, הוא מעז לפנות לבית משפט כנגד מיכה ולעמוד על דעתו גם באולם בית המשפט כאשר מיכה ניצב מולו ומטיח בו את כל מה שעשה למענו.
1285. לא מצאתי כל ראייה אובייקטיבית, לטענת ב"כ הנתבעים, שהוזכרה לעיל, ואני קובע בצורה פוזיטיבית כי איציק לא תכנן מראש להשתלט על החברות.
1286. נראית לי עמדת ב"כ התובע, כי אם אכן היה מחולק הדיבידנד, ולאיציק היה מספיק כסף כדי לממן את חתונת בנו, לא היה איציק מעלה על הדעת לחקור ולנבור במסמכי החברה, ולהקדיש לשם כך שנים והוצאות של ממון רב עבור עורכי דין ומומחים.
--- סוף עמוד 341 ---
1287. ברם, משנוכח איציק כי הדיבידנד המבוקש לא מתקבל, ומיכה ממשיך להתנהג בחברות כבתוך שלו, ואינו מתחשב בו, החליט איציק על מאבק למען החברות, כאשר הוא רואה עצמו – ובצדק – כשותף שווה זכויות לאחיו מיכה, וכי זכויותיו אלה, נשללו ממנו – שלא כדין וללא כל הצדקה מוסרית – על ידי אחיו המבוגר ממנו.
1288. לאור דברים אלה, יש לבחון את דברי מיכה ואיציק על דוכן העדים, ואף לפני כן.
1289. ברצוני להדגיש, כי קבלת הנרטיב של איציק ודחיית הנרטיב של מיכה, אינו, בהכרח, מהווה קביעה כי מיכה שקרן לחלוטין (בסיכומי ב"כ התובע, מופיע מונח זה כלפי מיכה עשרות פעמים), ואילו איציק טלית שכולה תכלת, שכל הגיג שיוצא מפיו הוא אמת לאמיתה שאין לסטות ממנה.
1290. לפי הערכתי, מיכה, משוכנע – פנימית – כי כל מילה שאמר על דוכן העדים, היא אמת. גם כאשר מסמכים אומרים אחרת וגם כאשר הנתונים האובייקטיבים סותרים את דבריו, עדיין, לשיטתו הסובייקטיבית, הוא המלאך המושיע של החברות, הוא זה שזכאי להערכה מצד כולם, ובמיוחד מצד אחיו הצעיר, שלא ייתן לו בהליכים המשפטיים להחריב את מפעל חייו.
1291. מיכה מלא חשיבות עצמית, ודבריו היו קודש בעיניי צוות עובדיו והמקורבים לו.
1292. והנה, כאשר הוא נתקל בקושי שדבריו בעדות בבית משפט אינם מתיישבים עם דברים קודמים שאמר, או עם הצהרות שנתן, או עם תצהירים עליהם חתם, או עם מסמכים שהיו בידיעתו, מיכה בטוח שהוא בקסמו האישי יצליח לשכנע את השומע כי דבריו שלו הם הנכונים וכל הדברים החיצוניים מתפרשים אחרת, ורק המאזין לא רואה אותם באותם משקפיים של מיכה.