"כך גם אין לפטור נאמן מהחובה לנהוג באמונה ובשקידה כאדם סביר [כדרישת סעיף 12(א) לחוק הנאמנות – הערה 10, שם], למשל, על ידי הענקת פטור מפני רשלנות הנאמן. בנוסף, לא יהיה תוקף לפטור, שיינתן לנאמן בתנאי הנאמנות, מאחריותו לנזק שייגרם לנכסי הנאמנות, עקב הפרת חובתו כנאמן [סעיף 12(א) לחוק הנאמנות; הערה 11, שם]. הטעם לכך הוא, שהמחוקק רואה בשמירת הוראותיו הקוגנטיות משום אינטרס ציבורי, שיסודו בטובת הכלל, ואשר אין להתיר את סיכולן".
43. החובה הבסיסית המוטלת על הנאמן, כפי שמוצגת בספרו של כרם, היא חובת האמון (כרם, שם, עמ' 43 ואילך). מבחינה אנליטית, מחלק כרם חובה זו, למספר נושאי משנה: חובת האמינות החוזית; חובת האמינות המיגזרית; חובת ההתחשבות; חובת הנאמנות; החובה לפעול לטובת הזולת; הגנה על נכסי הזולת; מתן שירותים; וחובת הסודיות (שם, עמ' 75-49).
מעל כולם, מופיעה, כמגבלה, החובה שלא להימצא במצב של ניגוד אינטרסים (שם, בעמ' 76-75).
44. דברים כלליים אלה, מאפיינים נאמנות מכל סוג שהוא.
במשפט הישראלי, חלק מן החובות של נאמן עוגנו בסעיפי חוק הנאמנות.
אביא, עתה, ארבעה סעיפים, אשר, לטעמי, חלים על הסיטואציה שבפנינו.
45. סעיף 10 לחוק הנאמנות, שכותרת השוליים שלו היא "חובות וסמכויות", קובע לאמור:
--- סוף עמוד 349 ---
"(א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו.
(ב) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות.
(ג) נאמן של כמה נאמנויות לא יפעל בפעולה שביניהן.
(ד) נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו; אין בכך כדי למנוע העסקת אדם כדרוש למטרות הנאמנות".
46. במקרה שלפנינו, מופנית הביקורת, על ידי המערערת כנגד המשיב, על כך שפעל בניגוד לסעיף 10(ב), לחוק הנאמנות, המחייב נאמן "לנהוג באמונה ובשקידה".
עיקר הביקורת, לטעמי, היא מוצדקת, ככל שהדבר נוגע לקבלת הוראות מפלוני, וזאת, עקב ניגוד האינטרסים שבין חובתו של המשיב כנאמן של כספי מכירת הדירה, על פי הסכם החלוקה, לבין חובתו כעורך דינו של פלוני, שכן סעיף 10(ג) לחוק הנאמנות מורה לנאמן, כי אם הוא "נאמן של כמה נאמנויות – לא יפעל בפעולה שביניהן".
47. במקרה שלפנינו, אין מדובר רק בפעולה של ניגוד אינטרסים, אלא המצב חמור הרבה יותר, כפי שיוסבר להלן.
48. ניגוד אינטרסים נאסר, בעיקר, כדי למנוע מצב של חשש לקבלת טובת הנאה, עקב העדפת נאמנות אחת על פני הנאמנות האחרת, שכן "קשה לבקר עד כמה פעולה מסוימת שלו [של הנאמן], אכן בוצעה בתום לב כפעולה לטובת הנאמנות. לכן, יש לשים בפני הנאמן סייגים, במטרה לנטרל את הסיכון שהנאמן לא יפעל לטובת הנאמנות, שכן אם יש לנאמן עניין להשיג תוצאה מסוימת, הוא יוכל להציגה לאחר מכן כפעולה לטובת הנאמנות. אולם, אם יוכח שהיה לו עניין בפעולה בשל שיקולים הזרים לטובת הנאמנות, הרי אם יתברר שהפעולה לא הייתה לטובת הנאמנות, ניתן יהיה להטיל על הנאמן לשאת באחריות להפרת חובתו. איסור הפעולה בין נאמנויות הוא אחד האיסורים שמטרתם למנוע מהנאמן לפעול שלא לטובת הנאמנות" (כרם, שם, בעמ' 461).