1324. נושא דיוני נוסף הוא הקלטות של שיחות. חלק מהשיחות בין האחים או בין מי מהאחים עם רואי חשבון או אנשים נוספים, הוקלטו. חלק אחר של השיחות – לא הוקלט וכל צד "זוכר" את השיחות אחרת.
1325. בעקבות זאת, טענו עורכי הדין של הצדדים, זה בכה וזה בכה, מדוע צד מסוים הקליט או לא הקליט או מדוע צד מסוים בחר לתמלל את השיחות, או מדוע צד שכבר תמלל שיחות בחר להגישם כראיה או לא להגישם כראיה. לטעמי, אלו הן טענות שיש להן משקל מוגבל, ולא נתתי להן משקל מכריע.
1326. אשר לפירוט כתב התביעה וכתב ההגנה, וגילום סכומים המדויקים בעתירות שבכתב התביעה, באותם מקרים שבהם לתובע היה מידע מלא, הוא כלל את הסכומים בתביעה. במקרים אחרים נקט לשון כללית. אינני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעות כי בכך נמנעה מהן הזכות הדיונית להתגונן. היה ברור מראש, ולבטח לאורך הדיונים, כי יריעת המחלוקת היא רחבה ביותר וכל צד היה צריך להיערך בהתאם.
1327. בהקשר אחרון זה, עורר כל אחד מן הצדדים את הטענה מדוע הצד השני לא שילם אגרות לפי הסכומים שלשיטתו מגיע לו. אינני סבור שיש להכריע תיק זה עם כל המשקל הרגשי והאנושי שבו על בסיס טענה פורמאלית של תשלום אגרות, ולכן אני דוחה טענות שני הצדדים בעניין זה.
1328. נושא נוסף שעלה בתחום הדיוני הוא כיצד לפרש את ההסכם שניתן לו תוקף של החלטה בסיום ההליכים בתביעה הנגזרת (ראה פרק ב.3 לעיל). בעניין זה, כמי שניסח את ההסכם, יש לי יתרון מה על פני ב"כ הצדדים. הפירוש הפשוט הוא כי כל צד רשאי היה להגיש תביעות ותביעות שכנגד ללא כל מגבלות שהן. מבחינת דיני הראיות וסדרי הדין, הקלתי על הצדדים בכך שחסכתי מהם את הצורך בהבאת עדים או השמעת עדים שכבר העידו או מסרו מסמכים בשלב התנ"ג. הטענה של צד אחד כלפי השני מדוע לא הזמנת עד לפוני שהעיד בשלב התנ"ג פעם נוספת להעיד במסגרת
--- סוף עמוד 353 ---
התביעה האזרחית אינה טענה משכנעת, ובמיוחד לאור ההיקף של התיק והישיבות הרבות שהתקיימו. כל עורך דין עשה את שיקול דעתו ואינני מתכוון במסגרת פסק הדין לבקר אותו על כך. בכל מקרה, ב"כ שני הצדדים התבססו בסיכומיהם על ראיות, עדויות, מסמכים ועדות מומחים שהיו בתביעה הנגזרת, ושני הצדדים ראו את התביעה הנגזרת והתביעה האזרחית כהליך אחד.
1329. לעניין אי הבאת עדים, בין בפעם הראשונה ובין בתביעה האזרחית, מקובלת עלי הגישה ה"שמרנית" של עורכי דין, לפיה אין זה ראוי להביא כעד עורך דין.