--- סוף עמוד 362 ---
1394. טענה אחת מטענות ב"כ הנתבעים לעניין זה – מקובלת עלי. מאחר וראיות הובאו ביחס למספר בודד של נסיעות, לטענתם, אין הצדקה לגזור אותו דין על כל 110 הנסיעות.
1395. לאור דבריי בפרק על הראיות וסדרי הדין, והערותיי שם כי לא ניתן היה להביא את מלוא הראיות על כל פריט ופריט, אין מנוס אלא להחליט בעניין זה על דרך האומדנה, כפי שהדבר יבוא לידי ביטוי בסכומים להלן.
1396. אכן, יש נסיעות שגם ב"כ התובע מעלים ספק שמא נועדו לצורך תיירות, שכן מועד הנסיעה היה סמוך למועדי הירידים האמורים. על כן, אני מורה כי ביחס לנסיעות אלה לא יהיה החזר ולכן ביחס לסכומים אלה, יישאר המצב כמו שהוא (ראה סעיף 2553 ו-2554 לסיכומי התובע).
1397. התובע מבקש כי אורה למיכה להחזיר לחברה כמפורט בסעיף 2554 לסיכומי התובע, סך של 382,343 ₪ ביחס לתקופה הראשונה. אני סבור כי ביחס לתקופה זו די בכך שמיכה יחזיר מחצית מהסכום האמור, דהיינו: 191,171 ₪.
1398. התובע מבקש, בנוסף לכך, כי מיכה יחזיר לחברה סך של 420,201 ₪ עבור התקופה השנייה (סעיף 2555 לסיכומי התובע). לגבי תקופה זו, על מיכה להחזיר 60% מן הסכום האמור, דהיינו: 252,120 ₪, ובסך הכל, 443,291 ₪.
טו. צבירת ימי חופשה ופדיונם
1399. גם בעניין זה טענו הצדדים זה בכה וזה בכה.
1400. למעשה אין כמעט מחלוקת בין הצדדים שלאורך שנים ימי החופשות של מיכה לא נגרעו, גם כאשר יצא בפועל לחופש בארץ ובחו"ל, כולל נסיעות פרטיות.
1401. ושוב, כפי שציינתי בהקשרים אחרים, גם אם איציק העלה טענה לצבירת ימי חופשה, אין בכך כדי לגרוע מטענתו כלפי מיכה בכך שעל פי ספרי החברה, למיכה יש למעלה מ-600 ימי חופשה, על אף שיצא בפועל לחופש, ודבר זה פוגע בחברות.
1402. לטענת מיכה כאילו עבד בסופי שבוע, ובכך מקוזזים ימי החופשה שלו כנגד סוף שבוע ואחרים (סעיף 1658 לסיכומי הנתבעים), אינה מקובלת עליי שכן הדבר מנוגד לדין ולפרקטיקה.
1403. גם טענת ההתיישנות של הנתבעים בעניין זה – נדחית, שכן המועד לתחילת ההתיישנות הוא הזמן הראשון שעליו ידע איציק את פרטי העילה, וזה היה בתוך תקופת 7 השנים של ההתיישנות.
--- סוף עמוד 363 ---
1404. אשר על כן, גם בעניין זה בתביעה הכספית של התובע ומורה למיכה להשיב למלונות את סכומי פדיון החופשה שקיבל, שהם משוייכים ליום 1.3.18 בסך של 319,057 ₪ (בסעיף 1165 לסיכומי התובע).
1405. אשר לסעד השני בענייני החופשות, שבו מבקש ב"כ התובע כי אתן סעד הצהרתי, לפיו צבירת ימי החופשה של מיכה בטלה לחלוטין וכי בית המשפט יורה על מחיקת הרישום הפיקטיבי מספרי ופנקסי מלונות שלום, את ימי החופשה האמורים ואת ההתחייבויות בגינן (סעיף 1164 לסיכומי התובע), עונים ב"כ הנתבעים כי אין פירוט של אותם מספר ימים, ולכן מאחר ועול הראיה מוטל על איציק והוא לא עמד בו, יש לדחות את כל סעד גורף (סעיף 1692 לסיכומי הנתבעים).