1415. על כל פנים, אני מבהיר פעם נוספת כי פרשת מניות "רדיו ירושלים" מהווה דוגמא נוספת ובולטת של קיפוח, והפעם לא רק קיפוח כלכלי אלא גם סטייה מן הדין שכן בעל עניין כמיכה לא היה רשאי לעשות עסקאות כאלה, והדבר מנוגד הן לדיני החברות והן לדיני הנאמנויות והשליחות (לעניין אחרון זה ראה גם דברים שכתבתי בפרק העוסק בדין החל וכן המקורות המשפטיים הרבים שהוזכרו בפסק דיני בפרשת מימרן, כפי שצוטטו בהרחבה בפרק הנ"ל).
יז. הקיפוח שקיפח מיכה את איציק ואת החברות
1416. לעניין זה הדגישו כל אחד מב"כ הצדדים, טיעונים ארוכים: התובע פרש את הדברים בפרק ח לסיכומיו; הנתבעים הקדישו לכך את פרק ז ובסיכומי התשובה של התובע מופיע הנושא אותו הגדרנו.
1417. הנושא הראשון המוזכר על ידי ב"כ הצדדים הוא, כלשון ב"כ הנתבעים "נשיאת החברות בעלות שכר העבודה המוסכם של מיכה לאחר פרוץ הסכסוך" (פרק ז.4).
1418. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי מיכה לקח את אותם כספים, שלשיטתו מגיע לו, דהיינו: 60,000 ₪ נטו בחודש.
1419. משקבעתי כי אינני מקבל את גרסתו של מיכה וכי שכרו היה 42,000 ₪ ברוטו לחודש, כל הסכומים שלקח מעבר לסכום זה, מהווים קיפוח, ועל כן הצדק עם ב"כ התובע בעניין זה.
1420. אינני רואה צורך להידרש בשאלה מדוע פעולות הגילום נעשו לאחר שפרץ הסכסוך בין האחים והאם הם נעשו בניגוד להתחייבויות לשמירות הסטטוס קוו. על פני
--- סוף עמוד 365 ---
הדברים יש צדק בדברי ב"כ התובע ואין לראות בפעולת הגילום חלק מהניהול השוטף של החברה כטענת ב"כ הנתבעים בסעיף 1831 לסיכומיהם.
1421. גם אם קבעתי שאני מאמין לעדים על ההסכם בעל פה, עדיין דרך הניהול והעברת כספים בדרך לא דרך, מהווה "קיפוח", שמצדיק את הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט מה לעשות בנסיבות אלה.
1422. לעניין העסקת בני משפחת מיכה, לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, נחה דעתי כי ביחס לעובד, מצד אחד, ועובדיה, מצד שני, לא ניתן לקבוע בפסקנות כי מדובר בקיפוח. למותר לציין כי אין לקבל את טענתו ההפוכה של מיכה בכך שהוא קופח משמעותית בגין העסקת בני משפחתו של איציק (סעיף 1884 ואילך לסיכומי הנתבעים). מבלי לרדת לפרטים נחה דעתי כי אחרי כל הראיות הרבות והמסמכים פעל עובדיה באופן מסור, פיקח על העבודות והביא תועלת לחברות, בניגוד לנטען על ידי הנתבעים.
1423. כמו כן נחה דעתי כי העסקת אריאלה הייתה מוצדקת והייתה ביחס לתיווך נקודתי ואין בכך כל פגם.