1435. לעניין הקיפוח ככל שהדבר נוגע לחלוקת הדיבידנדים, העיד רואה חשבון יהודיוף כי בידי החברות היה סכום מספיק כדי לשלם את הדיבידנד. ראיתי את הטענות המפורטות של ב"כ הנתבעים בעניין הימנעות מחלוקת דיבידנד (פרק ז.4.ו, עמודים 408-414) והניתוח הכלכלי הארוך שערכו בעניין זה. עדיין, גם לפי נתונים אלה, יש והיה מספיק כסף בחברות כדי לשלם דיבידנד אמיתי (ולא דיבידנד "רישומי" כנטען ע"י ב"כ הנתבעים).
1436. כפי שכבר אמרתי לעיל, בהקשר אחר, ייתכן שאם מיכה היה יודע מראש את המצב, היה מסכים לחלוקת הדיבידנד, ואז אולי לא הייתה באה תביעה לאוויר העולם. משהתעקש מיכה ועמד על עמדתו (שכן הוא, סובייקטיבית, בטוח שאין זולתו בעולם היודע לנהל את החברות, ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות), והתגלתה התמונה המלאה, צודקים ב"כ התובע כי מדובר בקיפוח.
1437. אני ער לכך כי יש בפסיקה אמרות לפיהן הימנעות מחלוקת דיבידנד וחברה מרוויחה אינה טועה שבכוחה לבסס, כשלעצמה עילת תביעה בגין קיפוח (ראה האמור בסעיף
--- סוף עמוד 367 ---
2029 לסיכומי הנתבעים). אולם, כאשר עילת הקיפוח היא חלוקת הדיבידנד מצטרף לעילות קיפוח אחרות, הדבר נותן תמונה מלאה על הקיפוח.
1438. טענת קיפוח נוספת היא הגשת דו"חות כספיים במועד ובכך נמצא איציק בפער של מידע של כשנתיים. תשובת הנתבעים כי ביחס לחלק מהדו"חות יש לאיציק ידיעה כללית (רווחים של אולמי נוף, שנגררים מספר שנים), אין בה כדי לענות לטענת הקיפוח. אם היו דו"חות מלאים נמצאים בפניי איציק בחודש יוני 2013, ערב פרוץ הסכסוך, היה יכול לשכנע את מיכה כי יש הצדקה לתשלום דיבידנד, אם לא מקופת מלונות ירושלים כי אז מקופת אולמי נוף.
1439. טענות ההגנה של הנתבעים כי הדוחות נמסרו לבסוף לאיציק, או כי הייתה תקופה שלא התעניין כל כך בדוחות, אין בה כדי לשנות את התמונה, שכן כאשר פרץ הסכסוך, ואז עמד איציק על זכויותיו כבעל מניות של 50%, הוברר לו בדיעבד וגם בהווה כי לא נמסרים לו דוחות ולא ניתן לו מידע.
1440. לכן, אי-מסירת הדוחות המלאים לאיציק בזמן (כאשר בכל יום ויום ידו של מיכה מונחת על דופק החברה והוא יודע הכל בפערי המידע בינו לבין איציק הם עצומים), מהווה קיפוח.
1441. בהקשר זה טענו הצדדים, זה בכה וזה בכה האם מוצדק או לא מוצדק לחלק דיבידנד מחברת נוף ירושלים שבקופתה יש מזומנים. גם בעניין זה מקובלת עליי עמדת ב"כ התובע. החשש שהביע מיכה שמא לא יחודש הרישיון של אולמי נוף ירושלים, הוא חשש רחוק ובכל מקרה לא מצדיק את אי חלוקת הדיבידנד בכלל. אם הייתה חוות דעת כלכלית או הסבר סביר אחר לפיו צריך לשמור סכום קונקרטי למקרה צרה, היה עוד אפשר להבין את גישתו של מיכה. אולם, כאשר יש שפע מזומנים לחברה ומיכה מחליט שלא לחלק דיבידנד אפילו שקל אחד, יש לכך תוספת נימוק לקביעתי כי מדובר בקיפוח.