201. לשיטת התובע, העתירה הראשונית היא כי בית המשפט יורה על סעדים של השבת כספים לקופת החברות; "עם זאת, גניבת הסכומים הללו, בצוותא עם הפעולות הנוספות שהוכחו בהליך, שעיקרן קיפוחו של איציק בדרכים שונות: החל מקיפוח במישור חלוקת המשאבים בחברות, דרך מידור ממידע וכלה במידור מקבלת ההחלטות בחברות – מהוות, מעל לכל, הפרת חובות האמון, ההגינות והזהירות של מיכה, הן כלפי איציק ובעיקר כלפי החברות" (סעיף 88; ההדגשות במקור).
202. בהקשר זה נכתב על ידי ב"כ התובע, ביחס לנתבע מיכה, כדלקמן (סעיף 89):
"מנכ"ל, דירקטור ומורשה חתימה בחברות המועל באמונן, אינו נדרש 'רק' להשיב את הכספים. שכן גניבות אלו צובעות בצבעים שחורים משחור את המשך התנהלותו של אותו אורגן בחברות, ומובילות למסקנה הברורה והחד משמעית, לפיה לא ניתן להמשיך ולאפשר לו לכהן בקודש הקודשים התאגידי – שלושת התפקידים הרגישים ביותר אשר דורשים את מידת האמון הגבוהה ביותר בכל חברה שהיא".
203. מוסבר על ידי ב"כ התובעים, כי על פי ההסדר הדיוני הוסכם כי איציק יגיש תביעה שתכלול סעדים מכל מין וסוג, לרבות סעדים הנתבעים בשם החברות (סעיף 90).
--- סוף עמוד 41 ---
204. וכך מוצג מעמדו של מיכה, בעיני התובע איציק (סעיף 91):
"בפועל, "ההגנה" מפני אותן תביעות נוהלה על ידי מיכה והחברות, ששימשו הלכה למעשה כשופרו של מיכה. כך, באופן אבסורדי של ממש, חבש מיכה (שוב) שני כובעים בהליך: מן העבר האחד, נתבע מיכה אישית להשבת כספים לקופת החברות; מן העבר השני, ניהל מיכה כמנכ"ל החברות וכדירקטור היחיד בהן, את "הגנת החברות" מפני אותן טענות שנועדו להחזיר את הכספים שנגזלו, לקופת החברות. שיאה של אותה אבסורדיות הומחשה, כמובן, במסגרת התביעה שכנגד, בה מיכה האיש תבע את החברות להשבת סכום של 4,250,000 ₪ נטו, ומן העבר השני ניהל מיכה המנכ"ל והדירקטור, את הגנתן של החברות, מפני התביעה אותה הגיש הוא עצמו".
205. לכן מוסבר על ידי התובעים כי מבחינה פורמאלית ובהתאם להסדר הדיוני, החברות הן חלק מן הנתבעות בהליך; אך, לשיטת התובע, בפועל הנתבע האמיתי והמהותי במרבית הסעדים האופרטיביים והכספיים שהתבקשו הינו מיכה (סעיף 92 רישא); לכן, מסבירים ב"כ התובעים, כי כאשר מתייחסים הם בסיכומיהם לנתבעים כ"מיכה", למעט במקרים בהם ההפרדה בין מיכה לחברות תתחייב מההקשר (סעיף 92 סיפא).
206. הפרק השלישי של הסיכומים, שאף הוא חלק מן הפתיחה, כותרתו "רקע הסטורי".