231. בהמשך נכתב ע"י ב"כ התובע כדלקמן (סעיף 130; ההדגשות במקור):
"במלים אחרות – כדרכן של בדיות, גם לאחר כ-4 שנים בהם התנהל ההליך דנן, ולאחר אלפי עמודי תצהירים ונספחים ומאות שעות של חקירות נגדיות, לא נמצאה כל אינדיקציה מזמן אמת לקיום "הסכמה" להגדלת שכרו של מיכה בשיעור של כ-300% (!) – מהשכר המדווח והידוע ששולם למיכה לאורך השנים.
לא תלוש שכר אחד; לא דו"ח כספי אחד; לא הסכם, לא הודעה – אפילו לא פתקית קטנה ומשומשת, עליה שירבט מיכה את 'ההסכמה מימים ימימה'".
232. לדברי ב"כ התובע, מול העדר כל אינדיקציה ל"התחייבות" נטענת זו, יש אינדיקציות הפוכות לטענות מיכה על זכאותו לשכר של 60,000 ₪ נטו (ובהמשך – 70,000 ₪ נטו), לא מנעו ממיכה למשוך מהחברות סך כולל של 22,114,008 ₪ בין השנים 2006 ועד ליום הגשת הסיכומים, כ"שכר" עבור עבודתו בחברות (סעיף 131), כאשר ב"כ התובע מוסיפים ואומרים כי החברות מנוהלות, הלכה למעשה, על ידי גורמים חיצוניים: המלון מנוהל על ידי רשת רימונים; הדיור המוגן מושכר ומנוהל על ידי עמותה עצמאית נפרדת, ואולמי נוף מושכרים לקבלן משנה. כל אלו, לטענת איציק, לא הפריעה למיכה לטעון, בעזות מצח חסרת תקדים, כי גניבותיו הינן, למעשה, חלק משכרו! (סעיפים 131-132; ההדגשות והמינוח "גניבות" הן של התובע).
--- סוף עמוד 47 ---
233. בהמשך, בסעיף 133 נטען על ידי ב"כ התובע כדלקמן:
"גניבות אלו מעידות על כך שמיכה אינו בוחל במאום במסגרת ניהול החברות:
133.1 מיכה הרשה לעצמו לגנוב מהחברות כספים בסכומים משתנים, תחת שמות פיקטיביים – 'טובה לוי', 'מועדון בריאות', 'נסיעות לירידים וקידום תיירות'. זאת, במטרה להסתיר את הגניבות משותפו – איציק – וכך גם מצדדי ג': החל מבתי המשפט וכלה ברשויות המס.
הנייר, כידוע, סובל הכל!
133.2 מיכה גנב כספים אלה בסיועם הפעיל של רוה"ח מטעם החברות:
234. 133.2.1 רו"ח בן פורת, אשר סייע למיכה להסוות את הרישום בכרטסות השונות ולמסור מידע כוזב ביחס להתחייבויות השונות של החברות;
133.2.2 רו"ח יהודיוף, אשר כשל בתפקידו כרו"ח המבקר של החברות, איפשר למיכה להתנהל בחברות באופן העומד בניגוד להוראותיה של פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: 'פקודת מס הכנסה') ולדינים הרלוונטיים, ולא הכליל בדו"חות הכספיים את הנתונים ביחס ל'שכרו המוסכם' של מיכה – כמו גם יתר 'ההתחייבויות' הנטענות כלפיו – לו אמנם היה ממש בגרסתו של מיכה בדבר 'השכר המוסכם'".