--- סוף עמוד 49 ---
240. לאחר שאיציק הבין, כי דבריו של רו"ח בן פורת בעניין עלות הדיבידנד האמיתית – נכונים, וכי מיכה, אחיו האהוב והנערץ – גם גנב מאיציק וגם שיקר לו – הסתיימה הפגישה בטונים גבוהים (סעיף 148 לסיכומי התובע).
241. לעניין טענות מיכה כי איציק ידע על "השכר המוסכם" טוענים ב"כ התובע כדלקמן (סעיף 150):
"קודם שנתייחס לגופה של הטענה, נקדים ונציין, כי עצם העלאתה על ידי מיכה מדגים, פעם נוספת, את קלישות טיעוניו בעניין השכר המוסכם:
150.1 כך, אין למיכה תימוכין יחיד מזמן אמת ל'הסכמות' בדבר 'השכר המוסכם'– אפילו לא פתקית מקומטת;
150.2 כך, בכל הצהרותיו של מיכה, במספר רב של הליכים, בפני מספר ערכאות וגורמים, הוא הצהיר כי שכרו עומד על סכום שונה לחלוטין (=כ-42,000 ₪ ברוטו);
150.3 כך, 'ההתחייבות' של החברות לשלם את 'שכרו המוסכם' של מיכה, בשנים בהן 'השכר המוסכם' לא שולם במלואו (כך לשיטתו הכוזבת של מיכה) – עומדת בניגוד למצבת ההתחייבויות הגלויה של החברות, החל מדו'חותיהן הכספיים וכלה בכרטסות החברות".
242. לטענת התובע (סעיף 152) – תימוכין יחיד לטענה פנטסטית זו של מיכה מצאו הנתבעים באמירה אחת של איציק, במסגרת שיחה שהוקלטה – ללא ידיעתו של איציק – בביתה של האם טובה, על ידי המטפלת מתילדה (להלן: "המטפלת") ולבקשת מיכה.
התובע טוען (סעיף 153) כי בפועל, בניגוד לנטען, השיחה בין מיכה לאיציק מיום 10.6.2013 לא הוקלטה. בעדותו בבית המשפט הסביר איציק, כי סבר שאם יעלה בפני מיכה את הטענה כי השיחה מוקלטת, בנוכחותה של האם טובה, יחזור בו מיכה משקריו.
מכל מקום, טיעונם של הנתבעים, לפיו מהשיחה (שלא הוקלטה) ניתן להקיש באופן פוזיטיבי על עיקרי הדברים השנויים במחלוקת בהליך – אינו מחזיק מים. בהתבסס על אותו רציונאל בדיוק יכול מיכה לטעון, כי במסגרת אותה שיחה "מוכמנת" הגיעו הצדדים להסכמה לפיה שכרו של מיכה יועמד על סך 150,000 ₪ נטו בחודש ובאותה נשימה יתחיל מיכה להנפיק לעצמו תלושי שכר בגובה זה (סעיף 154-155 לסיכומי התובע).
--- סוף עמוד 50 ---
243. לטענת התובע, דין הטענה של מיכה להידחות – הן בשל כבישת הטענה, והן נוכח ההסבר המהימן שניתן על ידי איציק לדבריו בביתה של האם טובה (סעיף 159 לסיכומי ב"כ התובע).
244. רו"ח בן פורת – חשב החברות וסמנכ"ל כספים בהן (!) – אף הודה, כי אינו יודע מדוע מיכה משך המחאות על שם האם טובה (סעיף 156 לסיכומי התובע).