442. ובסעיף 551 לסיכומי התובע נכתב, כי:
"די בכך כדי להעיד על קלישות הגרסה בעניין "חוסר יכולת תזרימית" לתשלום המס בגין "שכרו המוסכם" של מיכה. חזקה על חברה שראשית תשלם את המסים בהם היא חייבת, כדין, ורק לאחר מכן תקדים תשלום מסים שהמועד לתשלומם טרם הגיע!".
443. בתת פרק ד.13.ד מובא סיכום הביניים (סעיפים 553-552; ההדגשות והקווים במקור):
"552. העובדה כי בשנים הרלוונטיות החברות שילמו, בהוראותיו של מיכה, סכומי עתק עבור נסיעותיו לחו"ל, הלוואות למקורבים ועוד, מעידה על כך שאין יסוד לגרסה לפיה אותן חברות בדיוק אינן מסוגלות לשלם את המס על 'שכרו המוסכם' של מיכה, ומשכך הוא בוחר למשוך את שכרו במחשכים.
553. יתכבד מיכה ויחליט, האם מצבן התזרימי של החברות הינו כה רעוע, עד כי הוא מחייב את דחיית תשלום המס על 'שכרו המוסכם' (אילו הייתה כזו הסכמה), או שהחברות נמצאות במצב נזילות פנטסטי, ויכולות לפזר מאות אלפי שקלים בשנה, למטרות וולונטריות שונות, ואף לא לדרוש חזרה את קיומן של אותן התחייבויות!"
444. מעבר לטיעונים של ב"כ התובע, המסבירים את עמדת התובע, מביאים הם בתת פרק ד.14 את התייחסותם המשלימה לטענותיו של מיכה.
445. בתת פרק ד.14.א טוענים ב"כ התובע, כי בפגישה בשנת 1994 לא סוכם מאום בדבר שכרו של מיכה, ומסבירים כי רק בגרסתו הרביעית של מיכה (שניתנה במסגרת חקירתו הנגדית בהליך האישור – לאחר שקדמו לגרסה מכתב מחודש 10/2013 וכן שני תצהירים שבהם לא עלה זכרה של הפגישה בשנת 1994) – הועלתה על ידו, לראשונה, הטענה, לפיה "שכרו המוסכם" של מיכה, נקבע במסגרת פגישה שנערכה בשנת 1994 בארה"ב, בה נכחו כלל האחים: מימון ז"ל, שמוליק, מיכה ואיציק, וכן רו"ח יפה ז"ל (דאז רוה"ח של החברות), ועו"ד מטעם שני הצדדים. הגרסה עלתה
--- סוף עמוד 102 ---
לראשונה על ידי מיכה, רק במהלך חקירתו הנגדית בהליך האישור (ולאחר שעו"ד כהנוב העיד, מספר ימים קודם לכן, בעניין זה (סעיפים 557-555).
446. בנוסף, באף הליך משפטי קודם בו נדון שכרו של מיכה (תביעת הפירוק שהגיש מימון ז"ל; התביעה למניעת קיפוח וההליך בביה"ד לעבודה שהגיש שמוליק – אשר שניהם היו נוכחים בפגישה משנת 1994), מיכה לא טען, כי בפגישה משנת 1994 סוכם על גובה שכרו, הגם שהוא התייחס באופן פוזיטיבי לשכר שהוסכם על ידי האחים (42,000 ₪ ברוטו) ואף טען, כי למרות שהאחים אפשרו לו למשוך סכומים נוספים, בפתקיות שונות, בפועל הוא לא עשה כן. מעבר להיעדר ההתייחסות לפגישה זו בהליכים קודמים (ובשני התצהירים הראשונים שהגיש מיכה בהליך דנן), הרי שהטענה לפיה בשנת 1994 סוכם על שכרו של מיכה, בין אם בסך 60,000 ₪ נטו (כגרסאותיו הראשונה עד הרביעית בהליך) ובין אם בסך 15,000 $ (כגרסתו החמישית בהליך), אינה הגיונית, ועומדת בסתירה לשלל הראיות שהוגשו ולעדויות אשר נשמעו בהליך (סעיפים
559-558).