במקביל, כך נטען, במהלך שנת 2006 (או בסופה או בשנת 2007, תלוי ביום מסירת הגרסה), איציק הודיע כי אינו מעוניין לעבוד בחברות וכי דעתו להשקיע את זמנו ומרצו בעסקים פרטיים.
בהתאם, סוכם כי מיכה יקבל שכר בסך 60,000 ₪ נטו ובנוסף – משיכה בגובה 30,000 ₪, אל מול התשלום שאיציק קיבל מהחברות באותה תקופה.
--- סוף עמוד 110 ---
מיכה המשיך וטען, כי ההסכמה על השכר הייתה גלויה וידועה, והיא אף הוצגה על ידי איציק לצדדים שלישיים: עו"ד כהנוב, רו"ח יהודיוף ורו"ח בן פורת (סעיפים 615-614 לסיכומי התובע).
487. לטענת ב"כ התובע, גרסה זו אינה מחזיקה מים, ועומדת בסתירה לעצמה וליתר הראיות בהליך, מטעמים אלה (סעיף 616, על כל סעיפי המשנה שבו):
א. גרסה זו הייתה כבושה, והיא התפתחה והשתכללה לאורך הליך האישור. כך, הפעם הראשונה בה ניתנה התייחסות להסכמה משנת 2006 הייתה במסמך ההשלמה מטעם הנתבעים, כאשר אף התייחסות זו הייתה לקונית ונעדרת פרטים מהותיים, שנאגרו ונבדו בהמשך על ידי מיכה. עוד נזכיר, כי בתשובת הנתבעים שקדמה למסמך ההשלמה, נטען כי ההסכמה בדבר שכרו של מיכה – העומד על 60,000 ₪ נטו – התגבשה "מימים ימימה", עוד בימים האם והאחים ביו בעלי המניות בחברה, והמשיכה בימים שבהם איציק ומיכה נותרו בעלי המניות בחברה.
ב. לגרסה זו אין כל אזכור במסמכי החברות, והיא נסתרת בדו"חותיהן הכספיים של החברות ובתצהירים שהגיש מיכה לבית המשפט, במסגרת הבקשות לאישור חלוקה, בהם צוינו כלל התחייבויותיהן של החברות – אך ההתייחסות ל"התחייבות" הנטענת לתשלום שכרו, בהיקף של מיליוני ₪ – אינה מופיעה בהם.
ג. הגרסה עומדת בניגוד לראיות רבות נוספות שנשמעו בהליך, ועל כך מבטיחים ב"כ התובע כי יפרטו להלן.
488. בתת פרק ד.14.ב.1 מוצגת עמדת ב"כ התובע, לפיה אין יסוד לטענה לפיה איציק סיים לעבוד בחברות בשנת 2006, כאשר מוסבר כי בניגוד לטענה לפיה איציק סיים לעבוד בחברה בשנת 2006, הרי שבפועל החברות הוציאו לאיציק תלושי שכר, גם בשנת 2006, גם בשנת 2007 וגם בשנים לאחר מכן (בהערת 24 נאמר: עד לשנת 07/2007 איציק קיבל תלושי שכר מאולמי נוף, ע"ס כ-12,000 ₪ נטו; החל מחודש 08/2007, איציק קיבל תלושי שכר ממלונות שלום, ע"ס 10,000 ₪ נטו). החברות אף דיווחו לרשויות המס ולביטוח לאומי כי איציק הינו עובד, לכל דבר ועניין (סעיף 617).
489. התנהלות זו הופסקה באיבחת סכין בחודש 06/2013 – חודש פרוץ הסכסוך בין האחים – כאשר, אז מיכה סילק את איציק בבושת פנים מהחברות, והפעיל נגדו שורה של סנקציות כלכליות ואישיות מקפחות (סעיף 618).