הנתבעת ביקשה להציג את המכתב בדיון ההוכחות וטענה כי בא-כוח התובע מכירו מהליכים אחרים שהוא מנהל נגד הנתבעת. התובע מצדו התנגד להצגת המכתב (עמוד 34 לפרוטוקול, שורה 16), אך בסיכומיו, טען כי המכתב הוסתר על ידי הנתבעת (סעיף 18 לסיכומי התובע). משצורף המכתב לסיכומי הנתבעת, לא התנגד עוד התובע לצירופו במסגרת הזכות שניתנה לו להגשת סיכומי תשובה. מכל מקום, מכתב המכס הגרמני עולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה גב' אחיטוב בעדותה ואינו מחדש דבר. די בתשתית העובדתית שפורטה, אף ללא מכתב זה, כדי להוות "ראיות מנהליות שרשות סבירה רשאית להסתמך עליהן בבואה להחליט" בעניינו של התובע (בג"ץ 4542/18 אבו חדיר נ' השר לבטחון פנים (28.2.2019)).
שלילת זכות הטיעון והערר
30. התובע טוען כי זכויותיו בהתאם לתקנות 3, 4 ו-5 לתקנות המכס נשללו. כך, לא ניתנה לו "הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בכתב", כמצוות תקנה 3; לא ניתנה לו אפשרות "לערור בכתב לפני גובה מכס", כמצוות תקנה 4; ואף לא ניתנה לו אפשרות "לערור בכתב לפני ועדה של שלושה חברים שהם עובדי רשות המסים בישראל... ובהם היועץ המשפטי לרשות או נציגו", בהתאם לתקנה 5 לתקנות המכס.
31. תקנות 3, 4 ו-5 לתקנות המכס – עניינן בהשגה על קביעת ערך טובין בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות. תקנה 3 דנה בזכות שימוע "בטרם יקבע הפקיד ערכם של טובין... לצורך חישוב המסים החלים עליהם כאמור בתקנה 2(ג)..."; תקנות 4 ו-5 עוסקות אף הן בערר "על החלטת הפקיד לפי תקנה 2(ג)...", כקבוע ברישא לתקנות אלה. בענייננו, כפי שהובהר, החלטת הרשות ניתנה בהתאם לחלופה שבתקנה 2(א) לתקנות – בהתאם למחיר ששולם בפועל על הרכב. כב' השופט ד"ר בורנשטין ציין בעניין הרשקוביץ כי "...איני סבור כי חלה בעניין זה תקנה 5 לתקנות המכס. עניינה בערר על החלטת פקיד המכס לפי תקנה 2(ג) לתקנות, ולא על "החלטתו" לאמץ את המחיר ששולם על הטובין. יתר על כן, נראה לי כי בהתחשב בסמכות המפורשת שניתנה לפקיד המכס בתקנה 2(ב) לתקנות המכס לדרוש מסמכים לשם הוכחת "ערך הטובין" לפי תקנה 2(א) לתקנות, כי גם אם הפקיד דרש מסמכים כאמור, וגם אם כתוצאה מכך מצא כי המחיר המוצהר אינו "המחיר ששולם" וקבע לפיכך מחיר אחר, עדיין עניין לנו בקביעת ערך הטובין על פי תקנה 2(א) לתקנות המכס (דהיינו סעיף 132(א) לפקודה) על כל המשתמע מכך" (פסקה 45 לפסק הדין).
הנה כי כן, הודעת הגירעון מבוססת על המחיר ששולם בפועל ואינה נוגעת להערכת שווי. משכך, לא הופעלה תקנה 2(ג) לתקנות המכס ואין זכות ערר לוועדת ערר לפי תקנה 5 לתקנות המכס.