לעניין טענת התובע לאפליה לעומת תיקים אחרים – מאחר שנסיבותיהם המדויקות של תיקים אלה לא הונחו בפני, קשה לעמוד על הדמיון ועל השוני שבין המקרים, ומשכך לא ניתן לבחון טענה זו לגופה. מכל מקום, עמדת הנתבעת היא כי אין לחייב אותה לחזור על טעויות שביצעה בעבר. בית המשפט המחוזי נדרש לעניין זה וציין שאינו סבור כי "הסכם פשרה עם שני תובעים מתוך כלל התובעים, וכאשר הנתבעת מצהירה שמדובר בהסכמים שנחתמו מתוך טעות ובניגוד למדיניות אגף המכס והמע"מ... מקנים לבידי התובעים זכות לטעון טענת אפליה" (עניין הרשקוביץ, סעיף 111.א). עמדה זו מקובלת עלי.
לעניין טענת התובע לתחולת הסייג הקבוע בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים – סעיף 3 מחייב כי יתמלאו שלושה תנאים מצטברים. בענייננו ציין התובע בסיכומיו, בכל הנוגע לתנאי השלישי, כי לא נסתרה טענתו לפיה "לא מכר את הרכב במחיר שיכלול גם את סכומי החוב הנדרשים" (סעיף 50 לסיכומי התובע). ואולם, לא ברור כלל אם התובע מכר את הרכב ואם כן – באיזה מחיר מכר אותו. טענה זו נטענה בעלמא, לא הועלתה בדיון וממילא לא הוכחה על ידי התובע. משכך, לא הוכחה זכותו של התובע לפטור מתשלום החסר לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
אשר לעתירה החילופית לביטול קנסות הפיגורים – נתתי דעתי לפסיקתו המנחה של בית המשפט בעניין הרשקוביץ, במסגרתה נקבע כי אין צורך להוכיח זדון אצל התובע לצורך חיובו ברכיבי הגירעון (שם, פסקה 111.ד). כשלעצמי, נכונה הייתי לשקול במקרים המתאימים את ביטול קנסות הפיגורים, זאת מקום בו מציג התובע לבית המשפט גרסה מלאה, הגיונית וקוהרנטית, המבהירה את התנהלותו. שונים הם פני הדברים בענייננו: התובע מסר גרסה לקונית באשר לרכישת הרכב. התובע יכול היה בזמן אמת ליתן דעתו לסימני השאלה עליהם הצביעה הנתבעת בהליך דנן, אך בחר משיקוליו שלו, שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, הגם שלא הוכח זדון בהתנהלותו, הרי שנוכח התמיהות הרבות שנותרו לאחר שמיעת הראיות ובשים לב לכך שהתביעה נוהלה עד תום, לא מצאתי מקום לסטות מהלכת הרשקוביץ המנחה ולבטל את קנסות הגירעון.
סוף דבר
35. לאחר שמיעת הראיות, הגעתי למסקנה כי החלטת הרשות המנהלית לפיה המחיר ששולם עבור הרכב הוא 51,400 אירו היא החלטה סבירה, הנסמכת על תשתית עובדתית הולמת, שכוללת את תוצרי חקירת המכס הגרמני. התובע לא עמד בנטל לסתור תשתית זו ואף לא עלה בידיו להסביר את התמיהות שפורטו ביחס לגרסתו. לאור האמור, הודעת הגירעון שהוצאה סבירה ואין מקום להצהיר על בטלותה.
אשר על כן, דין התביעה להידחות. התובע יישא בשכר טרחת הנתבעת בסך של 15,000 ₪.