בית משפט השלום ברחובות
ת"א 4018-06-16 כהן נ' בית המכס חיפה
תיק חיצוני: מסמכים עבים
לפני כבוד השופטת שרון צנציפר הלפמן
התובע
יצחק כהן
באמצעות עו"ד עודד דמארי
נגד
הנתבעת רשות המסים – אגף המכס והמע"מ – בית המכס חיפה
באמצעות עו"ד רועי רותם – פרקליטות מחוז תל אביב
פסק דין
תביעה למתן פסק דין המצהיר על בטלות הודעת גירעון מס שהוציאה הנתבעת לתובע, בגין רכב שרכש ביבוא אישי.
הרקע לתביעה
1. התובע ייבא לארץ ביבוא אישי מגרמניה רכב מסוג מרצדס L S350, מספר שילדה WDD2211571A524085 (להלן: הרכב).
2. התובע הצהיר בפני רשויות המכס, במסגרת רשימון הייבוא, כי ביום 21.4.2014 רכש את הרכב בגרמניה מחברה בשם AOTOTRENDS (להלן: אוטוטרנדס) וכי שילם עבורו 29,500 אירו. להצהרה צורפה חשבונית על שם חברת אוטוטרנדס (להלן: חשבונית אוטוטרנדס; נספח א'1 לתצהיר התובע).
3. ביום 4.5.2014 שילם התובע, בהתאם להצהרתו, מסי ייבוא בסך של 174,859 ₪ והרכב שוחרר לידיו (נספח ב' לתצהיר התובע). עובר לכך, נבחן הרכב על ידי מעריכה בכירה במכס, הגב' איריס בן שימול (להלן: גב' בן שימול), שמצאה כי הערך שהוצהר על ידי התובע סביר בהתאם לאמות המידה המקובלות שהיו נהוגות באותה עת.
4. ביום 11.9.2014, בעקבות חשד להנמכת מחירים בבית המכס חיפה, פנתה הנתבעת אל שלטונות המכס בגרמניה בבקשה רשמית לאימות נתונים. הבקשה התייחסה, בין השאר, לכלי הרכב שיובאו על ידי התובע ועל ידי אחיו, יגאל (להלן: יגאל). לבקשה צורפה חשבונית אוטוטרנדס ונתבקש אימות המחיר שצוין בה.
5. בעקבות הבדיקה שנערכה לבקשת הנתבעת, העבירה רשות המכס הגרמנית לנתבעת את תוצרי הבדיקה, ובהם חשבונית שהוּצאה בגין יצוא רכבו של התובע, אשר אותרה בסוכנות רכב בשם HUGO MAIER AOTOMOBILE (להלן: סוכנות הוגו מאייר). החשבונית דווחה למכס הגרמני ונרשם בה כי סכום התמורה בגין הרכב הוא 51,400 אירו (להלן: חשבונית מאייר).
6. ביום 21.9.2015, לאור הפער שנמצא בין הדיווח בישראל לבין הדיווח בגרמניה, הוציאה הנתבעת לתובע הודעה בדבר חיוב, במסגרתה נערך חישוב מחדש של המסים על בסיס המחיר ששולם בהתאם לחשבונית מאייר (להלן: הודעת הגירעון; נספח ג' לתצהיר התובע). התובע נדרש לשלם תוספת מס, ריבית, הצמדה וקנס פיגורים בסך של 190,020 ₪.
מכאן התביעה שלפני.
תמצית טענות הצדדים
7. התובע סבור כי נפל פגם בהחלטת הרשות המנהלית וטוען כי עלה בידיו להוכיח באופן חד משמעי וכפי שהצהיר, שרכש את הרכב מושא התובענה מחברת אוטוטרנדס, תמורת סך של 29,500 אירו. התובע נסמך על המסמכים שצירף: חשבונית אוטוטרנדס ואישור העברה בנקאית (נספח א'3 לתצהירו). התובע מדגיש כי חשבונית אוטוטרנדס המקורית הוגשה למכס, כי העסקה נבחנה בזמן אמת על ידי הגב' בן שימול וכי זו מצאה שערך העסקה הנקוב בחשבונית אוטוטרנדס תואם את מחיר השוק של הרכב במדינת המוצא (בהסתמך על מחירון "דאט" הגרמני) ואף תאם ותואם מחירי רכבים דומים או זהים בארץ (בהסתמך על מחירון לוי יצחק). עוד טוען התובע כי הוכיח ששילם את המחיר הנקוב בחשבונית אוטוטרנדס באמצעות ההעברה הבנקאית שביצע, וכי ראיה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת ומהווה חיזוק משמעותי להוכחת מחיר הרכב ששולם בפועל. התובע מוסיף וטוען כי לא ניתן לסמוך על הראיות המנהליות שצירפה הנתבעת, שכן מדובר באסופת מסמכים בגרמנית שאין להם תרגום כדין. נטען כי המכס הגרמני העביר רשימה של 72 רכבים שלגביהם התעוררה בעיה, הקשורים לסוכנות הוגו מאייר, ומכאן שהבעיה הנטענת בדיווח קשורה להתנהלות הוגו מאייר ולא לתובע עצמו. לאור האמור, כך נטען, שומה היה על הנתבעת לבחון את התנהלות הוגו מאייר וכן היה עליה לאשר או לשלול את ההעברה הבנקאית שביצע התובע. משלא בוצעה בדיקה הוגנת, עניינית ושיטתית על ידי הרשות, כך טוען התובע, הוכח כי החלטתה אינה סבירה. לבסוף, טוען התובע כי הנתבעת הוציאה את הודעת הגירעון ללא כל הסבר או נימוק, תוך שנשללה מן התובע זכות הטיעון וכן האפשרות לערור על ההחלטה או להשיג עליה כדין.